העושר האמיתי – איך להפוך מצופה למשתתף

על האמפתיה

"גם אם נניח כי האדם הוא אנוכי ביותר, עדיין ברור כי קיימים עיקרים כלשהם בנפשו, הגורמים לו להתעניין בגורלם של אחרים והופכים את אושרם של האחרים לחיוני עבורו, אף שאותו אושר אינו מביא לו שום תועלת לבד מעצם ההנאה לנוכח קיומו"  אדם סמית, התיאוריה על הרגשות המוסריים, פרק ראשון .

 כך בוחר אדם סמית לפתוח את ספרו. הוא ממשיך ואומר שבגלל שאין לנו אפשרות להרגיש את שמרגיש האחר, אנו מדמים את עצמנו במצבו, ומתוך כך קל לנו יותר לחוש אמפטיה לסבלו של האחר.  הוא ממשיך ואומר בהמשך הפרק, שבמקביל לתחושות ההזדהות שיש לנו עם סבלו של האחר, מצטרף אליהם כעס על מי שפגע בו, והכרת טובה למי שעוזר להם. 

בתקופה האחרונה ליווינו, חברי כח לעובדים את סיפורם של אקרשטיין ירוחם, ואת נסיונם להקים ועד לאחר עשרות שנים שבהם היו כל אחד לעצמו.  סיפורם, שהופיע בתכנית עובדה, הראה לנו את הצד הנסתר של המדרכות שאנו דורכים עליהם ביום יום. מקרים כמו של ולדימיר, שאצבעותיו נתפסו במכונה, או אברהם נגאוקר, שסובל מבעיות שמיעה, איליה שאיבד את אצבעו וכמעט את חייו, או יעקב פרידמן ועופר ביטון, שבגיל 50 הריאות שלהם כבר גמורות, גורמות לי גם עכשיו לבכות מצער על סבלם, ולכעוס על מי שגורם לכך ומתנער מהם ברגע שהם נפצעים או מנסים להתארגן .

על העונג של הסימפטיה ההדדית (הסולידריות )

"לא משנה מה היא הסיבה לאמפתיה, אין הרבה דברים שמשמחים אותנו יותר מלראות באדם אחר את הזדהותו איתנו. האדם, שמודע לחולשתו, ולצורך שיש לו בעזרתם של אחרים, שמח כשהוא רואה אחרים מזדהים עם רגשותיו, יודע ובטוח בתמיכתם. ועצוב, כשההפך קורה… כמה שמחים הסובלים על שיש להם מישהו לחלוק איתו את תחושת הצער שלהם".  אדם סמית, התיאוריה על הרגשות המוסריים,פרק שני 

חברינו באקרשטיין, שסבלו מתאונות עבודה, ומהעובדה שהמעסיק מנצל את המחסור במקומות עבודה באזורם, ואת הצורך שלהם בקיום עצמם ומשפחתם, כדי לנצל אותם, שמחו עד מאוד, כשאנו עזבנו את תפקיד הצופה, שרואה את כאבו של האחר ואולי מצטער על כך בליבו אך לא עושה כלום בנידון, ונהנו מן הסתם מההרגשה שאנו משתתפים איתם, מפגינים למענם ליד משרדי הנהלת המפעל, ליד ביתו של הבעלים, או שמשוררים מגיעים לשיר לכבודם, או שבית הדין האזורי הכיר בהתארגנות שלהם, וכפה על המעסיק לשבת איתם, כי כמו שאמרה השופטת, העובדים אינם מדרכות. החולשה של כל אחד לבד מול המעסיק, הפכה לכח, שמצרף אליהם אנשים שלא מכירים אותם אישית, אבל מזדהים איתם ולוחמים יחד איתם כדי לשפר את תנאיהם.

 על ההשחתה של הרגשות המוסריים, שנגרמת ע"י הנטיה להעריץ את העשירים והגדולים, ולתעב או להזניח את האנשים העניים   " הנטייה להעריץ, וכמעט אפילו לסגוד לעשירים ולחזקים, ולתעב או אפילו להזניח את העניים, היא הסיבה האוניברסלית להשחתה של רגשותינו המוסריים.  העושר זוכה לכבוד והערצה שהיו ראויים רק לחכמים ולבעלי המידות הטובות. נגד הזלזול והבוז לעניים יצאו אנשי המוסר לאורך כל ההיסטוריה… קל יותר להעריץ את העשיר כי עושרו נראה לעין" אדם סמית, התיאוריה על הרגשות המוסריים, פרק שלישי. 

סמית צדק. קל יותר לזהות את העשיר, במיוחד כשהוא מחצין את עושרו, וקשה יותר לזהות את החכמים ובעלי המידות הטובות. מי שקורא את העיתונות הישראלית בימינו רואה את הסגידה שיש לטייקונים, למי שעושה איזה אקזיט, ואת  הבתים שלהם, והיאכטות, וכל השאר, מה שגורם לרוב הציבור לחלום על עושר כזה לעצמו, ולקוות. העניים בתקשורת הישראלית, מככבים בעיקר בעת פרסום דוחות העוני, או בימי חגי תשרי או פסח, כאילו אין עוד 360 ימים שהעניים זקוקים לעזרתנו, ואם כבר, היא מנסה להציג אותם כבטלנים שצריכים איזה שוט, כדי שיהיו יותר ממושמעים, ולא נצטרך לסבול את נוכחותם הענייה.לפי אותה תפיסה, אנו אמורים להעריץ את גיורא אקרשטיין ולסלוד מאיליה, עופר, ולדימיר ויעקב.  לגיורא צריך להוריד מיסים, כי אם לא הוא יברח מהארץ. לעובדים אסור להתאגד, כי זה מפחית מעוצמת השוט של גיורא. קל לו יותר כשהם לבד, נסתרים מעינינו, ושנמשיך לקנות את המרצפות שלו. לטעמי, הריאות, האצבעות הכרותות, מכתימים בעיני את שטרי הכסף שלו, ואת הוילה המפוארת בהרצליה בדם.  אז איך מוצאים את החכמים ובעלי המידות הטובות, שקשה לזהות את חוכמתם ומידותיהם הטובות, כי הם פחות צעקניים מהעושר? לדעתי, הם ניכרים באלו שמפגינים סימפטיה הדדית (סולידריות) עם העניים והחלשים בחברה, שעוברים מתפקיד של צופה פסיבי באחר הסובל, לתפקיד של משתתף פעיל, שמזדהה עם האחר הסובל, ועוזרים לו בכל דרך שהם יכולים. בעיני, יכולת ההזדהות הזו, ושיתוף הפעולה לתיקון המצב שבא לאחריה היא מותר האדם מן הבהמה. במקרה של אקרשטיין ירוחם, אסף בונדי שהיה המלווה הכי קרוב אליהם, שגר באזורם, ושהגיע בכל פעם שהייתה בעייה במפעל לשם, הוא דוגמא מצויינת לאנשים הנסתרים החכמים ובעלי המידות הטובות.לצערנו, בית הדין הארצי מנע ממנו ומכולנו להמשיך וללוות את החבורה המופלאה של עובדי אקרשטיין ירוחם, ואני אתייחס לכך כבר בשבוע הקרוב בכתבה נפרדת.מה שהיה לא פחות מצער, היה לראות התנהגות כמו שראינו מהנהלת אקרשטיין, ננקטת ע"י עמותה חברתית שחרתה על דגלה עזרה לחלשים בחברה. אסף בונדי פוטר, כשניסה להקים ועד בעמותת יחדיו, הובעו איומים כלפיו וכלפי חבריו לעבודה כדי לשבור את רוחם, ואת רצונם בועד. אסף, שגם בעבודתו היומיומית סייע לחלשים ביותר בחברה, צריך עכשיו אתכם, שתבואו לעזרתו, כמו שהוא בא לעזרת עובדי אקרשטיין.  ביום ראשון, בשעה 11 בבוקר, בבית הדין לעבודה בבאר שבע יתקיים דיון בעניינו. בואו להפגין סימפטיה הדדית עם איש שהדגים אותה במעשים. בואו, ותפגשו עוד הרבה אחרים, חכמים, ובעלי מידות טובות.

אתם יכולים גם לחתום על עצומה שתוגש לעמותת יחדיו

אם גם אתם רוצים להפוך מצופים פסיביים למשתתפים פעילים, תמיד יש צורך בכח לעובדים באנשים שילוו התארגנויות חדשות ועוד. צרו קשר עם ראשי המטות באזורכם, והצטרפו אלינו כדי שביחד נשנה את שוק העבודה בישראל.