תחילת הסוף של ענף סרסרות העבודה בישראל

                                   

  

   לפני קצת יותר מ-9 חודשים, פרסמתי באתר "העוקץ" מאמר. תיארתי בו בקצרה את הידוע לי על שיטת עובדי הקבלן בישראל, והשותפות שבין הגופים הגדולים במדינה בניצולם היומיומי של מאות אלפי עובדים. היום אני יודע שמה שכתבתי אז היה רק קצה הקרחון של הפשע המאורגן הזה. יחסי ציבור, תדמית ושקרים אפשר לפרק רק בעזרת אמת. בימים הקרובים תחשפו גם אתם לדברים שגיליתי מאז. אני מקווה שזה יעצבן אתכם, כדי שתצטרפו אלי כדי להשיג את המטרה שבכותרת. אם נרצה, אין זו אגדה… 

מטרתו העיקרית של המאמר ב"העוקץ" הייתה למנוע מעופר עיני, יו"ר ההסתדרות, מלחתום על הסכם עם חברות כח האדם ומשרד האוצר, שיאריך את תקופת קליטת עובד חברת כח האדם מ-9 חודשים ל-18 חודשים. כתבתי אותו כשהתחילו לצוץ הספינים של היחצ"נים בעיתונות על כך שההסכם עומד לפני חתימה. המאמר הוביל לכתבה במעריב של בילי מוסקונה לרמן, שיצרה איתי קשר זמן קצר לאחר שפרסמתי אותו. בכתבה השתדלתי למחוץ את הטיעונים של ההסתדרות לחתימתה על ההסכם. דובר ההסתדרות אייל מלמה, לשעבר ידיד שלי, שעוד נחזור אליו בהמשך סדרת הכתבות, איים בכתבה של בילי שבסוף הם עוד יגישו נגדי תביעת דיבה. לצערי, עדיין לא הגיעה אלי התביעה. אני עדיין מחכה לה. בעקבות הכתבה במעריב הוזמנתי גם לתכנית הבוקר של אברי גלעד לדבר על הנושא.

בכל מקרה, המטרה שלי הושגה. אני מניח שלמאמר שלי ולכתבה במעריב היה חלק ביחד עם מעשיהם ודבריהם של רבים וטובים אחרים, בהחלטתו של עופר עיני לפרוש מההסכם המתרקם. מכיוון שדחייה נוספת של חוק חברות כח אדם שהופיעה בחוק ההסדרים בוטלה עוד קודם לכן בגלל ההסכם המתרקם, סוף סוף אחרי 12 שנים, חוק חברות כח אדם ובמיוחד סעיף 12א שלו, שקבע שעובדי הקבלן ייקלטו אחרי 9 חודשים, נכנס לתוקף. הללויה. עוד כמה ימים, ועובדי הקבלן ייצאו לחופשי מהשעבוד לחברות כח האדם. מהר מאוד הבנתי שטעיתי, וזה יימשך לפחות עד אוקטובר. מיותר לציין שהתעצבנתי.

בכל מקרה, במהלך הזמן הזה, לא ישבתי בשקט, אלא המשכתי לאסוף חומרים לחוברת ולספר על הנושא, וללוות את מאבקן של קלדניות הדואר, ולעקוב אחרי פעולותיהם ודבריהם של כל השותפים לשיטה. כך לדוגמא, בכתבה בגלובס, אמרה מנכ"לית מנפאואר אורנה סגל, שהיא לא מבינה למה עופר עיני נטש אותם רגע לפני חתימת ההסכם, החשב הכללי הוציא הוראה למשרדים לשלוח אליו את פרטיהם של כל עובדי כח האדם שהם מעסיקים, ולהחליט מה עושים איתם, והגדילו לעשות בעיתון הארץ, שם הצליחו לשכתב את המציאות.  מספרים לנו שעופר עיני הבטיח להשבית את המשק בשביל עובדי הקבלן, ובזכותו החוק נכנס לתוקף. חבל, הם היו יכולים ללכת יותר רחוק. "רק בזכות השביתה בת 70 היום שעשה עופר עיני למען עובדי הקבלן, נכנע האוצר והתקפלו חברות כח האדם והחוק נכנס לתוקף. עיני גם השיג לעובדי הקבלן תוספת של 200% לשכר, 40 ימי חופשה, ביטוח רפואי כולל ניתוחים פלסטיים ומקומות בדירקטוריון של החברות". אם כבר אז כבר, כמו שאומרים…

 מתקפת יחסי הציבור, ומתקפת הנגד

בחודשים האחרונים אנחנו חשופים למתקפת יחסי ציבור של סרסורי העבודה ושל הלוביסטים היחצ"נים והפרסומאים שלהם. למען האמת, כעסתי על עצמי שלא יצאתי עם החשיפות שלי על השיטה, אבל במבט לאחור, טוב שלא עשיתי כך. כך ניתנה לכל השקרנים הזדמנות למחזר את השקרים שלהם, ולהשתמש במגוון הכלים השפלים שבאמתחתם, כדי להפחיד את העובדים, ואת הממשלה הכנסת והציבור. הבעייה שלהם היא שתדמית ושקרים מתפרקים כשנחשפת האמת. תודה לכם, הצלחתם ליפול לכל הבורות שציפיתי שתפלו אליהם. כמו שאומר אייב לינקולן בעמוד הראשי של הבלוג, "אפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, או לשקר לכל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן”.

לכן כדאי לסרסורי העבודה להתרגל לעובדה שעכשיו מתחילה מהפכת עובדי הקבלן, ומתקפת יחסי הציבור שלהם. בסיומה כנראה שהם יצטרכו לחפש עבודה אחרת. מבחינתי, שיעברו למכור ברגים או פרחים. עם מכירת אנשים הם גמרו. 

אבל סרסורי העבודה לא היו לבד. סדרת הכתבות תיגע בחלק מהאנשים והגופים החזקים בישראל שהיו שותפים לשיטה הזו, ותהייה מגובה במסמכים מקוריים, שייחשפו בפעם הראשונה כאן. 

כאדם שעוסק במידע ומבין את חשיבותו, דאגתי להתייעץ עם המומחים הגדולים בתחום, לגבות אותו (ותודה לאיש שהמציא את הצורבים) ולהפיץ אותו. כאדם שעוסק בתהליכים, ניסיתי לדאוג שהתהליך שאני מתחיל יהיה בלתי ניתן לעצירה.

עולם אחר הוא אפשרי

חלק גדול מהצלחתה של השיטה ומהשתלטות בעלי ההון על המרחב הציבורי שלנו נובעים מהדמורליזציה ומתחושה שאי אפשר לעשות כלום כדי לשנות את המציאות. אישית, יש משפט מחובר אחד שאני מאוד שונא בעברית: "אין מה לעשות, יהיה בסדר". תמיד יש מה לעשות.

לכן, כמו שאני אציג בפניכם את הבעייה אציג בפניכם את הפתרונות. הבנתי במהלך הדרך שאם אציג רק את השיטה, ולא אציע אלטרנטיבות, ולא רק לשיטת עובדי הקבלן, אלא גם לבולמוס ההפרטה ולאידיאולוגיה הקפיטליסטית הקיצונית שנושבת ממשרד האוצר, אגרום רק לעוד יותר דמורליזציה וחוסר אמונה ביכולתנו לשנות את המציאות.

בבסיס הפתרונות שאני מציע, עומדת חובה אחת של כולנו. עלינו להשמיע את קולנו בדמוקרטיה הישראלית יום יום, ולא פעם בארבע שנים. הדמוקרטיה של הנציגים, שלא מסוגלת לקבל ולבצע החלטות, שמפצלת בין עובדים לפי מגזרים ועדות כשלה, והגיעה זמנה של הדמוקרטיה ההשתתפותית. דמוקרטיה שבה אנו מעורבים יום יום בנושאים שמשליכים על חיינו.

הגיע הזמן שמהפכה חברתית תתחיל מלמטה, ע"י המנקים והמטפלות הסיעודיות, השומרים והמוקדנים וכל שאר עובדי הקבלן בשמותיהם השונים. חשוב עוד יותר ליצור ברית עם קבוצות מוחלשות אחרות, ועם אנשים שאולי לא סובלים מכך אישית, אך  מזדהים ומוכנים לתרום מזמנם וכישוריהם.

אני רוצה להוכיח שאזרחים מודעים ופעילים, עובדים מודעים ופעילים וצרכנים מודעים ופעילים יכולים לשנות את המציאות לטובה, לא משנה הגיל, המין הדת הגזע והעדה, תוך שימוש בשיטת ההתנגדות הלא אלימה. אני מאמין שישראל אחרת היא אפשרית.