הימים הראשונים של השיטה או השמן והרזה גרסה 1.0

אגב, זה הסמליל (לוגו) שילווה (לפחות לבינתיים) כל סקופ שיופיע פה בפעם הראשונה. והפעם תוצג בפניכם העדות הראשונה להכנסת עובדי קבלן לשירות המדינה, ואף סגירת מעגל של מי שחתום עליו, שקרתה לא מזמן. בנוסף אראה דפוס חוזר בטיפול בחברות כח אדם שמפירות חוקים, שלא פוגע באמונה הדתית בשיטה. לסיום, קצת על הדוגמנית שבסמליל.

בעת פרסומו של המסמך  הייתי תלמיד בתחילת דרכו בכיתה א'. כמו שתוכלו להבין בהצצה בתוכנו, מדובר פה על ממשלת בגין לאחר המהפך, שמחליטה לצמצם את מספר עובדי הממשלה. מה שמאוחר יותר, בנימין נתניהו מיתג כהקטנתו של השמן (המגזר הציבורי) שיושב על כתפיו של הרזה (המגזר העסקי). אפשר אולי להבין זאת כרצון של מפלגת הליכוד לפגוע באחת מליבות הכח של מפא"י, ההסתדרות, ע"י הקטנת מספר העובדים המאורגנים. עבור אנשי האוצר, מדובר גם בשיטה לחיסכון תקציבי. ללכת עם העובד ולהרגיש בלי.

מספרים שאז בתחילת שנות ה-80 רוב המשק היה מאוגד, בסביבות 85%. יותר נכון, שהיו הסכמים קיבוציים, והייתה חברות בקופת חולים כללית שהגדילו את כוחה של ההסתדרות. ומשם החלה ההתדרדרות, עד לימינו, שבהם מוערך שאחוז העובדים המאורגנים, בעיקר בועדים הגדולים ובמשרדי הממשלה, הוא כ-25% מהעובדים בישראל.

באופן לא מפתיע, כנראה שאי קיום חוקים ע"י חברות כח האדם הוא לא המצאה חדשנית של השנים האחרונות, שאם לא כן, לא היה צריך מישהו אחר במשרד החשב הכללי להוציא מכתב שנה אחר כך שמבקש מהחשבים לרענן לקבלנים את חוקי העבודה, ומאפשר בקרה על תלושים של העובדים.

לכן לא מובן לי למה החשב הכללי הנוכחי כל כך מופתע שבקרה על תלושים של עובדי קבלן שמועסקים ע"י המדינה מעלה ניצול חמור ואי שמירה על חוקי העבודה הבסיסיים. הרי קודמו טוען שגם הוא עשה דבר דומה לפניו. אולי התוכנה שמדברים עליה במכתב הזה עדיין בפיתוח, מאז 1996? מוזר, אני חשבתי שלאנשי החשב הכללי יש כוח, ואף שקל לא זז בלי הפיקוח שלהם, אבל סרסורי העבודה מצליחים כל פעם לעבוד עליהם.

יש רק דבר אחד שמפריע לאנשי החשב הכללי כנראה. איזושהי אמונה, אולי אפילו אמונה דתית, שהשוק הפרטי הוא יעיל יותר.  

סגירת מעגל בשוק הפרטי היעיל

באיזשהו צירוף מקרים, החשב הכללי הנוכחי עבד לפני הגעתו לתפקידו בתור מנהל לאומי שוויץ, שנמצאת תחת ניהולו של איתן רף, יו"ר בנק לאומי, החשב הכללי שחתום על המכתב הראשון. אולי אם הוא היה מתייעץ איתו, הוא לא היה כל כך מופתע. ויתר על כן, אם היה בודק את הרקורד של בנק לאומי בנושא עובדי חברות הקבלן וכח האדם. למזלו, לקחתי על עצמי לארגן לו סיכום קטן. 

 בדו"ח האחריות החברתית של בנק לאומי מ-2006, שנה שבה הבנק מרויח 3.5 מיליארד שקל, טוען הבנק ש-20% מ- 8081 עובדיו הם עובדי קבלן. בע"מ 83 של הדוח תחת הכותרת " לאומי קובע מדיניות אחראית בהעסקת עובדים של חברות כח אדם" מבטיחים בלאומי שחברות כח האדם שמעסיקות "נותני שירותים" לבנק, חותמות על הסכם עם לאומי, ובו הם מתחייבות לשלם לעובדיהן לפחות את שכר המינימום ואת כל ההפרשות הסוציאליות ושלאומי קבע מדיניות ברורה בהתקשרויות שלו עם קבלנים המספקים לבנק שירותי נקיון ושמירה. על פי מדיניות זו מתחייב הקבלן לשלם לעובדיו את מלוא שכרם, ולכבד את זכויותיהם הסוציאליות. בין היתר מוודא הבנק כי תחשיב שכרו של הועסק יכלול את הרכיבים המתבקשים על פי חוק , וכן הוא מפקח ומוודא שזכויותיו של המועסק אכן נשמרות. לאומי אפילו דואג לבטיחותם של עובדי כח האדם, ומתנה זאת מראש בהסכמים עם החברות.

השתכנעתם? אולי כדאי שתציצו בהודעה לעיתונות שליוותה את דוח האחריות החברתית:

 "  בבנק הודו היום כי אין בכוונתם לשנות את מדיניות המכרזים, ולקבוע מחיר מינימום לשעת עבודה, שיחייב את הקבלנים להעסיק עובדים כחוק ולא יאפשר מכרזי הפסד. "יש גבול לכמה שניתן לחדור לכיסו של הקבלן ולהתחיל להורות לו כמה לשלם", הסביר צופן. לדבריו, בלאומי מעדיפים לנקוט באכיפה רטרואקטיבית, כדוגמת בחינה מדגמית של תלושי השכר לעובדים. הוא ציין כי הוקמה ועדה בבנק בראשות עו"ד חיצוני, שתבחן את ההתקשרויות עם הקבלנים. עובדי הקבלן בלאומי מועסקים כיום לא רק בתפקידי ניקיון ואבטחה, אלא גם ככספרים ובתפקידים שונים המחייבים השכלה מתאימה".

נו, הם לא מוכנים לקבוע מחיר מינימום לשעת עבודה, אבל לפחות הם הקימו ועדה בראשות עו"ד חיצוני שתבחן את ההתקשרויות ובחינה מדגמית של תלושי השכר. אז אולי באמת מצבם של העובדים בלאומי בסדר.

האם משהו השתנה? לא. ב-2007 פרסם ארגון קו לעובד דוח שעסק בעובדי בנקים וחברות תקשורת, מהחברות הרווחיות במשק, ובנק לאומי מככב בו. רק לפני שבועיים הם קיבלו קנס על אי עמידה בשכר מינימום. לאחרונה הם התחייבו לקלוט 600 עובדי כח אדם, וגם זה לא כל כך בטוח. רק שלפי נתוני הבנק בדוח האחריות החברתית, הם מעסיקים כ-1600 עובדי כח אדם. וכך איתן רף סוגר את המעגל שהחל בשנת 1980. 

מודל בת היענה

אם עוקבים אחר פועלו של המגזר הציבורי או המגזר העסקי בנושא, אפשר לזהות דפוס שחוזר על עצמו כבר שלושים שנים. בהתחלה מעסיקים חברות כח אדם, ולא את העובד באופן ישיר, כי זה "יעיל" יותר. פתאום, לאחר תקופה קצרה, מתברר שהגורם היעיל לא כל כך מודע לחוקי העבודה במדינת ישראל, וצריך להזכיר לו אותם. השלב הבא הוא לתת עבודה של בקרה לרואי חשבון או עורכי דין חיצוניים, כי כנראה שחברות כח האדם לא מפחדות מהממשלה או מהבנקים או החברות הגדולות, וממשיכות לגזול את העובדים. הם חושפים את הגניבה, עד לפעם הבאה. למרות כל זאת, ולמרות שהמחזוריות הזו לא השתנתה הרבה ב-30 השנים האחרונות, ממשיכים במגזר הציבורי ובמגזר העסקי להאמין באכיפה עצמית של חברות כח האדם.

עובדה זו, ובמיוחד בבנקים ובהנהלת משרד האוצר צריך להטריד אותנו. עבירות סדרתיות על חוקים נעלמות מעיניהם. האם אלו אנשים שאפשר לסמוך עליהם עם כספנו? הרי אם היינו מדברים על העלמת כספים של אחד העובדים, אף אחד לא היה מדבר על אכיפה עצמית, או "כניסה לכיסו של העובד". גנבת את הבנק? אכלת אותה. גנבת את העובד של הבנק? שיחקת אותה.

שווה לסיים עם סיכום דבריהם של שר האוצר רוני בר און, והחשב הכללי הנוכחי שוקי אורן:

"אנחנו תמיד הולכים בכיוון של הפרטה, משום שהמגזר הפרטי יודע לעשות דברים טוב יותר מאשר המגזר הממשלתי. לכן הפרטנו חברות והפרטנו שירותים במסגרת של מיקור חוץ, אבל משהו השתבש. בתחומי השמירה והניקיון מועסקים עובדים בלתי מיומנים, שהם אוכלוסיות חלשות. בעבר עובדים אלו היו חלק מן הסקטור הממשלתי, אבל החלטנו להעביר את העסקתם לידיים פרטיות מתחומי יעילות, וכעת אנו נדהמים לגלות שישנה הפרה בוטה של החוק בתחום שמירה על זכויותיהם. מדובר באוכלוסיה חלשה שחוששת לאבד את מקום עבודתה, ולכן היא לא תילחם על הזכויות שלה. לכן עלינו לקחת אחריות אקטיבית ולא להרשות זאת. אני מתבייש שהממשלה צריכה בכלל לעשות זאת. אנשים שבאים מתאוות בצע צריכים לדעת שזה בסדר להרוויח, אבל לא על חשבון העובדים. לא צריך לחכות לחקיקה בנושא. רק אם יהיה ברור לאותם קבלני כח אדם שזוהי הנורמה, שלא נקבל את העובדה שהם יעסיקו אנשים ויפרו ברגל גסה את זכויותיהם, רק אז נגיע לסביבה ראויה יותר. בסופו של דבר, העניין המוסרי חשוב כאן יותר מכל, מעבר לכל שאיפה ליעילות. היעילות צריכה להיות מושגת בסביבה מוסרית תקינה". 

הדוגמנית

dog.JPG

זוהי ירדן, כלבתי הנאמנה שמוציאה אותי לטיולים יומיים ב-8 השנים האחרונות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אכיפה עצמית, בנק לאומי, החשב הכללי, מאבק עובדי הקבלן, עובדי קבלן. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על הימים הראשונים של השיטה או השמן והרזה גרסה 1.0

  1. אלעד הן הגיב:

    הי נתן,
    פוסט מצויין. תמשיך בעבודה הטובה.

  2. עמית-ה הגיב:

    צודק
    מקווה לשנה נפלאה לכולנו.

  3. יעקב לקס (לקסי) - ערד הגיב:

    רשימת השלָמוֹת (חלקית):
    לצד אי-אכיפה של חוקי העבודה…
    המשרד להגנת הסביבה אינו גובה קנסות ו"עושה הנחות" בענין חוק הפקדון, אינו מפקח כראוי בשל – הודאת השר – חוסר בפקחים.
    המשרד לבטחון פנים והמשטרה אינם מצליחים להשתלט על הפשיעה, בשל – הדאות של בעלי תפקידים שונים – מחסור בשוטרים..

    בקיצור, מדינה עם מערכת חוקים מהמתקדמות ומערכת אכיפה… בואו נדבר על דברים משמחים יותר. 👿

  4. מרקו הגיב:

    אל מר יעקב לקס הנכבד-
    טוב, אתה צודק, אבל הנה- יש פורום חדש ואנחנו כאן כדי לשנות. אל תשכח שיש במדינה הזו דור שלישי , צעיר יחסית, שגדל (נו, מזדקן לצערי).. ושלעולם אסור לוותר מראש, הרי הנסיון הוא מטרה בפני עצמה.. חיים פעם אחת ,לא?

    אבל אתה באמת צודק- בוא נדבר על דברים שמחים- בוא נדמיין שהפורום הזה גדל והופך לאיגוד אמיתי.. איפה המוני האנשים הטובים והפשוטים (you know…) , כמוך וכמוני?

  5. גיא טנא הגיב:

    דש לירדן משלווה הגלילית,ישר כוח על האתר המרתק והחשוב

  6. אורלי בנימין הגיב:

    מרתק, כמובן. חבל שחלק חוזרים לרעיון של אי אכיפה: הרי כל מה שנתן מסביר כאן זה שכן אוכפים אבל פשוט לא את חקיקת העבודה אלא את כללי המשפט המסחרי – חותמים על חוזים ועל פיהם הולכים.

  7. דוד מרואני הגיב:

    מאמר מצוין וראוי אבל הוא לא מחדש כלום בכל אופן כל הכבוד על עבודה טובה 😦

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s