רכבת ההפרטה: דה קונסטרוקציה של תעמולה שקרית

במאמר על העיתונאי הדגול ריצ'רד קרלייל הבטחתי לפרט על השיטות שעל ידן דעת הקהל הציבורית מעוצבת. הבטחות צריך לקיים. מה שקרה בתקשורת הכלכלית ובתקשורת בכלל מאז הופעתו של ועד עובדי הרכבת בבית הדין לעבודה לפני קצת יותר משבועיים, הוא הזדמנות מצויינת להראות שתי שיטות שמאפשרות למכור לנו דעות, וגם להראות איך "דוקטרינת ההלם" שהזכרתי בפוסט הקודם מאפשרת לפקידי האוצר ולבעלי ההון המושחתים לגרום לכולנו לתמוך במכירת נכסי הציבור לחבורה קטנה של בעלי הון ממונפים, אחרי שהשקענו בהם מיליארדים. במאמר זה ובבאים אחריו אראה איך עבודה עיתונאית פשוטה הייתה מפרקת את כל השקרים שמספרים לנו .

אלו יהיו סקופים, או ידיעות בלעדיות בעברית, שתקראו קודם כל כאן, ויעזרו להוכיח את הצורך בעיתון פועלים עצמאי

 התפרצות העצבים של גילה אדרעי, יו"ר ועד עובדי הרכבת ב-14 לפברואר , הייתה תחילתו של מסע הסתה עכור ומלא בגזענות נגדה ונגד ועד עובדי הרכבת בתקשורת הכלכלית ובתוכניות החדשות בטלויזיה. האירוע הקטן הזה, פסיק במערכת יחסי העבודה ברכבת, נופח מעבר לכל פרופורציה, ושירת מצויין את אלו שרוצים לנצל אותו כדי להוביל להפרטת רכבת ישראל לידי בעלי ההון. ההתמקדות בו העלימה את כל צעדי הצדדים האחרים לסכסוך כבמטה קסם, ורק אישה אחת אלימה שפוגעת באזרחי ישראל הוארה באור הזרקורים. התפרצות עצבים אחת, שיכולה לקרות לכל אחד מאיתנו לו היינו במקומה, אחרי שנה וחצי של מאבק במיקור החוץ של תחזוקת הרכבת, ועד מהרה כולנו עיכלנו את מה שמכרו לנו.  כותרות חלק מהעיתונים נראו כאילו טוקבקיסט כתב אותן, עיתונאי בכיר שבמקרה אחר קיפל  את הזנב, לאחר שיצא מול גורמים חזקים יותר, או קריקטוריסט שמצייר ציורים שבועיים לילד, או תכנית בידור, שלקחה את אותם מסרים והפכה אותם למערכון,  הפכו את גילה אדרעי  לסוג של מפלצת שצריך להעיף, ובא לציון גואל. מישהי כוחנית שהשתלטה על הנכס שלנו,  רכבת ישראל ועושה בו כרצונה.  מישהי שמונעת את הקידמה שיש במכרזים, ובמיקור חוץ, ובשאר המילים המכובסות (euphemism) שמכניסים לראש שלנו כדי שנתמוך בהעברת נכסים ששייכים לכולנו, לידיים של כמה בעלי הון. ועוד עם הרבה אירוניה, שעובדי הרכבת שהם לא אוליגרכים ושייכים למעמד הבינוני, מובלים לשחיטה על ידי חבריהם למעמד הביניים ומעמד הפועלים.

 

כך, לאחר שנוצר ה"הלם"  ממסע ההסתה נגד הבריונית וחבריה, יכול לצוץ פתאום המבוגר האחראי ,  המציל עופר עיני, ולהכריז שהוא לוקח את ניהול המשבר על עצמו, וכל פעולה שהועד ירצה לעשות תהיה על דעתו. הוא לא ידע שכשהוא יגיע למשרדו של השר כץ, העיתונאים יספרו לו שהוא כבר מחוץ לעניינים, כי שר התחבורה ישראל כץ כבר הודיע שייחתם הסכם עם ספקית הקרונות. ההלם היכה גם בו, והוא יצא בחופזה מחדר הדיונים, רק כדי להיות עוד יותר בהלם מכך שביום ראשון, ה-19 לפברואר כבר הודיעה הנהלת רכבת ישראל, שרכבה גם היא על גלי ההלם, והתמיכה הציבורית  שבגבה, שהיא כבר חתמה על הסכם מיקור החוץ של תחזוקת הרכבות עם חברת בומברדיה. אבל כנראה שעופר עיני יצא מההלם, וכמו שמכר את עובדי הקבלן, הוא עכשיו מראה שהוא יכול למכור את הועד של עובדי הרכבת, כשאתמול בבוקר החלו פרסומים על כך שהסכים להפרטה הרבה יותר גורפת ברכבת ישראל, בתמורה לתוספת של 25%  לשכר העובדים וסטיפה נחמדה לכל אחד כמענק חתימה. זה רק תלוי בהסכמת ועד הרכבת. ואז אתמול בצהרים הלם בו שוב  שר התחבורה ישראל כץ  כשהודיע שהוא מאפשר להמשיך בעסקת הפרטת התחזוקה , ועל פיצול חברת רכבת ישראל והקמת 3 חברות בנות ואוי ואבוי להם אם ישבתו. הנה הצטרפה מילה חדשה ללקסיקון השיחדש של של פקידי האוצר, ארגון מחדש, מילה מכובסת  שמאחוריה מסתתרים בעלי ההון, שוד של האזרחים,  ומתכון בטוח לפגיעה בזכויות העובדים. בערב כבר יצאה ההסתדרות מההלם וטענה שהשר משקר, ועופר לא הסכים לכלום. מישהו מהם משקר. מישהו שנזכר בנוסטלגיה בימיו היפים של השולחן העגול, שחלפו לבלי שוב.  וכל זה לא יכל להתבצע בלי התמיכה הציבורית שיוצרה ע"י יצרני וספקי הדעות, והדרך שבה הם בחרו לספר לנו על מאבק עובדי הרכבת.

 

הציור השבועי לילד, יהושע ג'קי ג'קסון, 7 ימים, ידיעות אחרונות 2/3/2012. גילה המפלצת. האם בשבוע הבא יתבקשו הילדים למצוא איפה במשרד ראש הממשלה איבד נתן אשל את המצלמה? האם בין הספרים שמובטחים לפותרים נכונה נמצא גם ספרו הגנוז של בנימין נתניהו על הכלכלה?

 הקשר – השלם גדול מסך חלקיו

כדי לחשוף את ערוותם של כלי התקשורת בפרשה הנוכחית, אלמד אתכם על 2 שיטות  שבהם משתמשים כדי לעצב את דעת הקהל. הראשונה כוחה באי קיומה בסיקור התקשורתי, והשניה נוכחת בדיון הזה, אבל כמעט בטוח שלא שמעתם עליה, למרות שהיא עושה את העבודה. השיטה הראשונה היא ההקשר ( קונטקסט) והשניה נקראת מיסגור ( FRAMING).

 

כדי להסביר למה ההקשר הוא כל כך חשוב להבין את הפרשה, ולהבין תקשורת בכלל, דמיינו תצלום. בתמונה גבר ו-2 נשים. אחת מהנשים בוכיה, השנייה מחייכת, והגבר עצבני. אם אתם כמוני, התמונה תעורר את סקרנותכם. תוכלו מתוך נסיון החיים שלכם לדמיין ולחשוב מה קרה קודם, או מה יקרה אחרי, וזה בדרך כלל על ידי הכלי של השאלה. מה קרה שתגובות האנשים בתמונה הם כך? למה האישה בוכייה? מדוע השנייה צוחקת, וממה הגבר עצבני?. זו  גם הבעייה בתמונת סטילס עומדת, שמצלמת רק רגע אחד, חלקיק שנייה, ולא מראה את מה שקדם לה או מה שקרה אחריה. עבור כולנו צילום וידאו של האירוע היה מקל לדעת מה קרה, במקום להתבסס על ניחושים. 

 

אישית המורה הכי גדול שלימד אותי לחפש את ההקשר והסיפור המלא, ועשה זאת בצורה מצחיקה, הוא הקומיקאי והמנחה היהודי אמריקאי ג'ון סטיוארט, מנחה "the daily show" בערוץ קומדי סנטראל, ערוץ שמזכיר את ביפ בתוכן שלו. התכנית בנויה כתכנית חדשות מזוייפת, עם כתבים אורחים ופרשנים. התכנית מעבירה ביקורת על השלטון, ערוצי החדשות העיקריים, הפוליטיקאים ועוד ועוד. אינספור פעמים בתכניתו הראה ג'ון את ערוות הגורמים האלו, ובדרך כלל זה בא תוך הצגת קטע אקטואלי, והצגה במקביל של קטע מהעבר הקרוב או הרחוק שמגחיך את הקטע האקטואלי. או הבלטת פריט מידע נסתר שיכול לחשוף את המציאות השקרית שמנסים למכור לנו. בקטע זה מהשבוע שעבר, מציג סטיוארט את המועמד המוביל לראשות המפלגה הרפובליקנית מיט רומני, כשהוא מקטר על המתחרה שלו, שמבקש מהדמוקרטים לבוא להצביע נגד רומני. רק שאז שולף סטיוארט כפתור ושואל מה הסיכוי שנמצא קטע שבו רומני אומר שעשה את אותם דברים, לוחץ על הכפתור ויש קטע. לוחץ שוב על הכפתור, ויש עוד קטע. אם ברשתות החדשות שידרו רק את רומני מקטר, סטיוארט הוסיף את ההקשר, והצביעות של רומני הפכה למצחיקה . אז תתפלאו אם אני אגיד לכם שמחקר אקדמי מצא שצופי ג'ון סטיוארט הרבה יותר מצויים בנושאים שעל סדר היום מאשר צופי רשתות החדשות שמשדרות 24 שעות ביממה כמו CNN ורשת FOX? והוא והצוות שלו עושים את זה כל כך מצחיק.

 

לארץ נהדרת יש מאיפה ללמוד. ג'ון סטיוארט ( ליבוביץ'), תכנית הבידור הכי חכמה ומצחיקה בעולם. טובה ללימוד על ההקשר הרחב של האייטם האקטואלי

 מיסגור – אידיאולוגיה במסווה של מידע

מיסגור הוא מושג שאני בטוח שמרבית הקוראים לא שמעו עליו, למרות שהם משתמשים בו כל הזמן כדי לפרשן את העולם לעצמם, וחשופים לו כל הזמן בכלי התקשורת ההמוניים. לדוגמא, המילה מיסגור מעלה מיד בראש של חלקכם הגדול את המילה "תמונות". נסיון החיים שלכם מלמד אתכם שמה שממסגרים בדרך כלל זה תמונות, של הילדים והמשפחה, או של ציירים. דוגמא אחרת שיכולה להראות לכם זאת היא המילה "בית שימוש". אני בטוח ב-101% שכולכם יודעים להגיד לי מה אני יכול למצוא בחדר בית שימוש ממוצע, ולמה נוכח שם בקבוק של ספריי ריחני, ואיך נראים בתי שימוש בארצות לא מפותחות, ובכלל את כל המידע הקשור שאתם יודעים על הנושא, וגם להיות בטוח שאף אחד מכם לא חושב שזה איזהשהו סוג של בית שמשתמשים בנו בו. זה קורה כיוון שברגע שאני אומר או כותב את המילה, היא מופיעה בראש שלנו כמו תמונה מנטלית, יחד עם כל מה שמתקשר בראשנו למושג. גם אם אני אגיד לכם : תשתדלו בדקות הקרובות לא לחשוב על ירושלים, עצם זה שהזכרתי את ירושלים, ואתם חוזרים ואומרים לעצמכם אני לא אחשוב על ירושלים, וזה  לא עוזר ואתם חושבים עליה, ועל כל מה שקשור אליה בידע ובזכרון שלכם. מיסגור יכול לעבור גם בלי מילים, באמצעות סימנים מוסכמים כמו קריצה, ששונה ממצמוץ רגיל של העין, או החזקת האגודל מעל אגרוף סגור, שהפכה לסמל מוסכם ללייק בשנים האחרונות. מיסגור הוא בעצם דרך מובנית שלנו לפרשן את העולם דרך תמונות מנטליות, וידע קשור שמציף תמונות מנטליות. סוג של קיצור דרך של המוח שמקל עלינו בהבנת המציאות ובתגובה אליה.

 

בחקר תקשורת ההמונים, המושג מיסגור מתייחס לדרך שבה  ערוצי החדשות הכתובים והמשודרים מעצבים את דעת הקהל של  הצופים או הקוראים. כל סיפור, כל אירוע, כל נושא מורכב מאינספור פרטים. אין יכולת להשיג את כל הפרטים, לכל סיפור יש כמה זוויות ראייה, כמה אפשרויות מיון, אפשרויות ניתוח, אפשרויות דגשים שונים. עצם הבחירה בזווית ראייה אחת ולא באחרת היא בחירה במסגרת מסוימת שדרכה מתצפת העיתונאי על המציאות או על מראה עיניו ומדווח. ניתן לעשות מסגור לכל נושא, ובכך בעקיפין לקבוע מה נחשוב עליו. מסגור זו דרך שבה נבחרת  נקודת תצפית מסוימת ממנה מספרים את הסיפור, ובכך כלי התקשורת סוגרים דרכים אחרות  להסתכלות שונה על אותה מציאות. חלק מזה נובע מהדרך שבה העיתונאי סיגל לעצמו, כדי להקל עליו את הכתיבה תוך שימוש במיסגור שכבר מוכר לקוראים ולו, וחלק מזה נובע מקו אידיאולוגי של הכותב או המערכת שבה הוא עובד. 

 

במהלך סדרת הכתבות על מה שקורה במאבק סביב רכבת ישראל, אראה לכם את הפריימים (מיסגורים) העיקריים שהתקשורת הכלכלית מכרה ומוכרת לנו, שכיכבו בפרשה זו. כוונתי לפריים " ועד העובדים הכוחני", פריים " השוק הפרטי היעיל", פריים "השביתה ונזקיה", פריים "הבטיחות של הנוסעים" ופריים "האחריות המיניסטריאלית" ועוד. אני אציג עבורכם איך בעצם כל הפריימים האלו, שעזרו להביא תמיכה ציבורית לרפורמה הכוחנית של השר ישראל כץ הם שקריים, פשוט על ידי הצגת העובדות כפי שלמדתי אותם מאז ה-14 לפברואר, ואיך במסווה של מידע קיבלנו אידיאולוגיה, שרובנו לא היינו תומכים בה.

 

שני כהן , מריאנו אידלמן ואחרים, חיקוי גילה אדרעי וועד עובדי הרכבת, ארץ נהדרת 20/2/2012. ביצוע מוקפד של פריים "ועד העובדים הכוחני".

תדמית שקרית מפרקים עם עובדות

בדרך כלל קוראים למסע הסתה כמו שעבר ועד הרכבת דמגוגיה. כמי שלמד פרסום, אני יודע שתדמית שנבנתה בעמל רב יכולה להיהרס בקלות על ידי עובדות. מי שיצר את התדמית העדיף להצניע אותן, אם מתוך כוונת זדון, ואם בגלל עצלנות וקלות גדולה יותר לעבוד עם הפריימים המוכרים לציבור, ורק לשנות את פרצופי הגיבורים והנבלים הראשיים, או שהמערכת שבה הוא עובד כופה עליו את הקו האידיאולוגי שמחייב הסתרת נתונים שיראו שהמסר שמועבר הוא שקרי (אם על ידי צנזורה פנימית או חיצונית).

 

אני לא מסתיר את מה שאני חושב על כלי התקשורת שבבעלות בעלי ההון, ומגדיר את עצמי כעיתונאי עצמאי. אין לי בוס שיגיד לי איך לכתוב על הנושאים שעל סדר היום. נושא הרכבת, כבר הודיתי, לא היה בראש מעייני, ותשומת הלב שלי הופנתה אליו כמו רובכם, לאחר ההתפרצות של ראש ועד הרכבת בבית המשפט. כעיתונאי עצמאי, בשבועיים שלושה האחרונים, הפעלתי את כישורי חיפוש המידע שרכשתי לאורך השנים, וחפרתי בהרים של מידע, ללקט פרטים שיחזקו או יחלישו את התדמית שנמכרה לנו בפרשה. קראתי כתבות שונות שנכתבו לפני ואחרי ה-14 בפברואר, ביניהם מעל 1000 כתבות שפורסמו רק בעיתון דה מרקר ב-3 השנים האחרונות בנושא הרכבת, עלעלתי בכל החלטות הממשלה בנושא הרכבת של 3 הממשלות האחרונות, הצלחתי לאתר גם חומרים שלא פורסמו עדיין בתקשורת, וגם מעוד כמה מקורות מידע אחרים.

כך תוכלו לראות את ההקשר, שדרכו תוכלו להבין טוב יותר את התפרצות העצבים של יו"ר הועד, וגם להתחיל לראות ולפרק את הפריימים שמוכרים לנו דרך קבע בתקשורת הכללית והכלכלית.

 

בחלקים הבאים, שיתפרסמו אני מקווה בחלקם כבר היום ובחלקם מחר ובימים הקרובים אראה שהתחקיר הקצר שלי  מספר סיפור אחר ממה שסיפרו לנו. זה יתחלק לכמה חלקים, בגלל כמות המידע, אבל ייתן תמונה כוללת, למה הועד צודק, למה צריך להעיף את הנהלת הרכבת הכוחנית, על המושחת אורי יוגב והמכרזים התפורים, על השקשוקה של בומברדיה ולמה אנחנו הולכים לזרוק מעל מיליארד ש"ח לפח , על האוצר ושבירת הועדים שעומדים בבסיס המאבק של ועד עובדי הרכבת, על עצלנותה של ההסתדרות ועל בוגדנותה, כשנראה שעופר עיני הולך למכור את ועד עובדי הרכבת כמו שמכר את עובדי הקבלן, על הטייקונים שהולכים להרויח מהפרטת הרכבת, למה קל להוכיח שהשוק הפרטי הוא לא יעיל כל כך כמו שמספרים לנו, וכמובן על תפקוד התקשורת הכלכלית, שלקחה אירוע אחד וניפחה אותו מעבר לפרופורציה כדי לבנות תמיכה ציבורית להפרטת הרכבת,  ואיך חיפוש קצר ועבודה עיתונאית אמיתית הייתה חושפת את כל הדברים האלו. נו טוב, זה מה שצפוי מעיתונות שנשלטת על ידי בעלי הון. זה יעזור לי להבהיר טוב יותר למה עיתוני פועלים אינטרנטיים הם אלטרנטיבה חשובה למי שרוצה לקבל את כל העובדות, ולפרק את השקרים שמספרים לנו. כל זה תודות להרבה אחרים שפרסמו מאז תחילת המאבק מאמרים, והוסיפו לידע שלי, שכן רכבת ישראל לא הייתה נושא שבו עסקתי לעומק. מומלץ להצטרף בבלוג כעוקבים, ולקבל כל כתבה חדשה למייל.  אה, לפני שאשכח, גם המכרז המדובר יצורף, עם תרגום לעברית של החלקים החשובים בו, לאלו מבינינו שפחות טובים באנגלית.

 

אני מקווה שלאור המידע שאחשוף, יקל עליכם לקבל תמונה כוללת על כל מה שקרה וקורה בנושא רכבת ישראל, ואולי תצטרפו לדעתי לגבי סיפור זה, ותתמכו בועד עובדי הרכבת, ותתנגדו לריסוק האכזרי שנמצא מעל ראשם, ולמכירת הנכס שלי ושלכם למשפחות ההון.