איך להעצים אחרים, ולא לחפש עוצמה לעצמך

בכתבה הקודמת פירטתי על מעללי עופר עיני וסיעת עוגן בהסתדרות. הפעם אספר על ההיכרות שלי עם ההסתדרות ועם עופר עיני. בהתחלה הייתי חבר של מישהו שהיה בכיר יחסית בהסתדרות, אך כשנתקלתי בסיפורן של קלדניות דואר ישראל הבנתי שימי החברות עברו, ושבקרוב נהיה בשני צדדים שונים. ליווי המאבק הביא אותי לראות את עליבותה של ההנהגה הנוכחית ברמות הכי גבוהות שאפשר, וגם הצעות לג'ובים בשבילי. הוא גם עזר לי לגלות שאני מכור לתהליך של ארגון עובדים ומאבקי עובדים, וכך התמזל מזלי ויצא לי להיות ממייסדי ארגון העובדים "כוח לעובדים", הדבר שאני הכי גאה בו בחיי. לכתבה יצורף סרט וידאו שעדיין לא ראה אור, שיעזור לכם להבין את ההתמכרות שלי, ויספקו עוד הצצה להתנהלות ההסתדרות, והפעם מול עובדות קבלן שמימנו אותם במשך שנים. מוקדש בחום לקלדניות דואר ישראל ולחבריי לכוח לעובדים, שבקרוב ימלאו להקמתו 5 שנים.

את ההיכרות הראשונה שלי עם ההנהגה הנוכחית של ההסתדרות התחלתי בשנת 2005. באותה תקופה הייתי אחרי שלב ארוך של למידה והתמקצעות בתקציב המדינה, ומאז שנת  2003 התחלתי לצלם בכנסים כלכליים וחברתיים שונים, גם של אנשי עסקים, כמו כנס קיסריה וועידת ישראל לעסקים של גלובס, וגם בכנסים של ארגונים חברתיים כמו כנס שדרות לחברה ומכוני מחקר כמו ון ליר. בשנת 2005 ערכה ההסתדרות, אז בהנהגתו של עמיר פרץ את  "כנס התקווה", ולאחר שהשגתי אישורים, התחלתי לצלם את הכנס. הכנס באותה שנה התרכז בשכר המינימום, ועל הבמה היו דוברים שונים. הדובר של התאחדות התעשיינים דיבר בצורה מאוד שלילית על שכר המינימום, כזו שעצבנה אפילו אנשי עסקים כמו דידי ארזי שישבו על הבמה, וגם אותי. באותה תקופה גם אני הרווחתי שכר מינימום, וזו הייתה תקופתו של ביבי כשר האוצר ושכר המינימום היה מוקפא. לאחר שנסתיים הפאנל ניתנה אפשרות לדוברים מהקהל להגיב, ואני החלטתי לנצל אותה. ניגשתי למיקרופון, והתחלתי להוציא בעצבים את כל מה שלמדתי מהניתוחים והמחקרים של מרכז אדוה. שמס החברות ירד מ-61% ל-35%, שמס ההכנסה שלהם ירד מ-60% ל-49%, שההפרשות של המעסיקים לביטוח הלאומי ירדו גם כן בצורה דרסטית ושהמס המקביל ירד מ- 7% ל-0, והמסקנה שנובעת מזה היא שמיליארדים זרמו לאנשים הכי עשירים בארץ, ולעומת זאת שכר המינימום שלנו קפוא, ושיפסיק להתבכיין. הקהל של חברי ההסתדרות מחא לי כפיים בהתלהבות ואני ניגשתי לקפל את המצלמה. אחרי בא בריצה מישהו, ואמר שקוראים לו אייל מלמה, ושהוא עוזר הדובר של ההסתדרות, ושאל אותי אם ארצה להשתתף בסרטי פרסומת שיזם עמיר פרץ על שכר המינימום. השבתי לו שאני מעדיף להיות בצד השני של המצלמה, אך החלפנו טלפונים, ומאז יצא לנו להיפגש בכל מיני כנסים אחרים, וגם יצא לי לפגוש אותו בבית ההסתדרות בארלוזורוב, ולנסות לשכנע אותו לפעול בתחום של מאבקי עובדים, אך הוא טען שאני מיושן, ושזה לא יקרה.

עם הזמן הבנתי שצלם גדול אני לא, והחומר שצילמתי שימש לי בעיקר כבסיס ידע, והכנסים כדרך להכיר אנשים שטוב וכדאי להכיר. את עופר עיני יצא לי לפגוש בכנס קיסריה ב-2006, כשהוא כבר ראש ההסתדרות החדש,  קצת אחרי שדיבר על הבמה על דברים שעשה עבור עובדי קבלן בקופת חולים כללית. לאחר הדיון הוא יצא החוצה, וישב לעשן סיגריה, וגם אני, ויצא לי לדבר איתו בקצרה על מה שהוא דיבר על הבמה. סביב השולחן ישבו איתנו דורית טנא פרצ'יק, מנהלת אגף הפנסיה של ההסתדרות, ורפי בן דוד עוזרו האישי. המשפט שהכי נחרת בזכרון שלי מאז, הוא שעופר אמר "שהוא משיכון ג' מבאר שבע, ורוב החברים שלו או בכלא או בקבר". אני אמרתי שאני אשמח לעזור בנושאים שקשורים לענייני התארגנויות עובדים, ורפי עוזרו נתן לי את מס' הפלאפון שלו, וציין את עובדי אגיס שמתים להתארגן, אותם רשמתי על פתק צהוב, ונפרדנו לשלום.

 

פתק עם שם ומס' טלפון של העוזר האישי של עופר עיני, כנס קיסריה 2006. למעלה מטושטש, על עובדי אגיס שמתים להתארגן.

בתחילת 2007, כמו חלקכם, גם אני נחשפתי לסיפורן המזעזע של קלדניות דואר ישראל ששודר בתכנית עובדה. הסרט מראה שהן עובדות בעבודה לא קלה, דרך חברות כח אדם, בשעות הלילה, כאשר הן יכולות לשבת שעות בלי לקבל שכר כי מכתבים לא נכנסים, וכשהמכתבים כן זורמים הן מקבלות שכר מינימום עבור 1000 מכתבים בשעה, כשהן אמורות להקליד את המיקוד, כשכל 7 שניות צץ שעון ששם גם את שכר המינימום בספק, וכל זה בלי הפסקה של אוכל או שתייה, כאשר לידן קלדניות עובדות דואר, בתנאים כפולים ומשולשים והגנה של הועד. בנוסף על כך, הן צריכות לספוג התעללות מילולית מהאחראים עליהן, וההסתדרות, שאירגנה אותן ב-2001 כשחברות כח האדם עשו לה טריק ועברו להסתדרות הלאומית, שכחו אותן ברגע שחברות כח האדם חזרו אל ההסתדרות. ולמרבה הצער הן עוד צריכות להצטלם בהסתרה, מפחד להתנכלות.

כשפורסם באתר " העוקץ" שמתארגנת הפגנה שלהן מול הדואר, הגעתי אליה ושם פגשתי את אריאלה שהופיעה בסרט, וביקשתי את אישורה לפעול מטעמן. אריאלה הסכימה, וכשהגעתי הביתה חקרתי איך עובדים משרדי עורכי דין שמייצגים עובדים, וראיתי שהם עובדים בצוות שכולל משפטנים, כלכלנים או רואי חשבון,  יועצי תקשורת ולוביסטים, והתחלתי לחשוב איך אני נוכל למלא חלק מתפקידים אלו כי עורך דין כבר היה.

הדבר הראשון היה להתקשר למי שהיה חבר שלי, אייל מלמה, שמאז כבר קודם והיה הדובר של ההסתדרות. מכיוון שהוא לא ענה, השארתי לו הודעה:  " הי אייל, זה נתן. עד לא מזמן היינו חברים, בקרוב נהיה בשני צדדים שונים". כמה דקות אחרי זה הוא חזר אלי, ושאל מה קרה. סיפרתי לו, ואמרתי לו שאני מלווה את מאבקן של הקלדניות. הוא ביקש לחזור אלי למחרת, אחרי שיבדוק מה אפשר לעשות. למחרת התקשר ואמר שהצליח לקבוע עבורנו פגישה עם יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי, ובה נבדוק מה אפשר לעשות. אריאלה לא התלהבה, גם כי כבר נכוותה מההסתדרות, ולאחר מסע שכנוע מצד אייל הן הסכימו להגיע לפגישה,  נציגות של הקלדניות עם ליאת יקיר שליוותה את המאבק מתחילתו, העורך דין שלהן, ואני.

 

                         ההפגנה של תומכי קלדניות הדואר מול בניין דואר ישראל ביד אליהו, 8/2/2007

כמה ימים אחרי הגענו לפגישה, נציגות קטנה של הקלדניות, העורך דין שלהן, ליאת ואני. מולנו ישב יו"ר הסתדרות עובדי המדינה ו-4 פקידי הסתדרות בכירים. לאחר הצגה הדדית של האנשים התחלנו לדבר. בעצם לצעוק, כי לקלדניות היה עליהם בטן מלאה עוד מקודם. גם אני הראיתי שלא קל לעבוד עלי בנושא עובדי הקבלן, כי מאז הכרותי עם ג'קי אדרי כבר ידעתי יותר מהאדם הרגיל על הנושא. תוך זמן קצר הבנו שהם לא מוכנים לעשות עבורן יותר מדי, מקסימום להצטרף לצידן בבית המשפט, והפגישה נסתיימה.

עם סיומה, כשיצאו כולם מהחדר, ונשארנו בו רק אני ואריאל יעקובי, הוא זרק לעברי " אתה אידיאולוג, בוא תצטרף אלינו, כולם פה עיראקים נחמדים, עופר עיראקי, אני עיראקי, ההוא עיראקי" ושהוא ממפלגת העבודה. השבתי לו " גם לי יש צד עיראקי נחמד, אבל הצד הרומני קצת פחות נחמד" ויצאתי. מה שהאיש הזה לא הבין, הוא שאני מכיר את השיטות שלהם לקנות אנשים בג'ובים, ושאני לא למכירה. אני הרי גם כן עובד קבלן, וחי במין פשטות מרצון, וכסף וכיבודים לא מעניינים אותי, ואין מצב שאני אנטוש את הנשים האמיצות האלו שאני מעריץ, שרובן נשואות עם ילדים, שמרויחות פחות ממני, ולכן אני עובד איתן בהתנדבות, בשביל המושחתים האלו שמקבלים כל חודש כסף ממשכורתן הזעומה, ולא עוזרים להם בכלום. ביציאה דיברנו אני וליאת על הצורך להקים ארגון עובדים חדש, ועד כמה מושחתת ועצלנית ההסתדרות.

כשראינו שלא יוצא מהן כלום, התייעצנו עם הקלדניות, ולפי בקשתן, החלטנו לארגן הפגנה מול בניין ההסתדרות, גם על העבר, וגם על מה שנחשפנו אליו בפגישה. ביום ההפגנה קיבלתי טלפון עצבני ממי שהיה עד לא מזמן חבר שלי, דובר ההסתדרות אייל מלמה, שגילה על קיום ההפגנה משוטר שבא ליידע אותם, שכדאי לנו לבטל אותה, ושהם לא יעזרו לנו. השבתי לו שההפגנה היא החלטה של הקלדניות, וגם הן וגם אני ראינו שהם לא מוכנים לעשות עבורן כלום. להפגנה הגיעו חברים טובים מתנועת מאבק סוציאליסטי, פעילים חברתיים ובסביבות 30-40 קלדניות. בתחילתה אמרתי להן שלא רק לאלטע זאכן מותר לצעוק ברחוב, ושזו ההזדמנות שלהן לצעוק את שעל ליבן. ההפגנה  החלה על המדרגות שבכניסה לבניין ההסתדרות, ובה הן צעקו סיסמאות. עם הזמן, כשראינו שאף אחד לא עוצר אותנו, נכנסנו לבניין והתחלנו להפגין שם, וכשגם שם לא עצרו אותנו, התחלנו לעלות במדרגות עד שהגענו לקומה החמישית בה יושב יו"ר ההסתדרות עופר עיני, ולחדרו עם דלת העץ היוקרתית. גם שם הקלדניות והפעילים צעקו סיסמאות ולדפוק על הדלת שלו ( השמועות אמרו שעיני היה בתוך החדר כשזה קרה). חלקן החזיקו בובות על מקלות כדי לייצג את העובדה שהשתמשו בהם שהקימו להם את הועד ב-2001, ושכחו אותן ברגע שנחתם ההסכם של ההסתדרות עם חברות כח האדם. עד מהרה הגיעו בעלי תפקידים בכירים, וניסו להרגיע אותן, אך הצליחו לעצבן אותן יותר כשטענו שהנהלת הדואר שלחה אותן, והבטיחו שוב שיעזרו להן. להערכתי, זה לא קרה קודם, ולא ייתנו לדבר דומה לקרות שוב. אבל למה לדבר, הנה סרט שערכנו מצילומים שצילם אדי, בנה של אחת הקלדניות, ועברה עריכה על ידי אדי ניאזוב ופאבל מטוחין. הסרט המלא וקטעים נוספים ממאבק הקלדניות יועלו במהלך השבועות הקרובים.

 

     הפגנת קלדניות דואר ישראל ופעילים חברתיים בבניין ההסתדרות ומול חדרו של עופר עיני 19/2/2007

קצת לאחר ההפגנה הזו, ככל הנראה מלחץ ההפגנה, ישבנו לפגישה עם יוסי מרציאנו יו"ר אגף דמוקרטיה תעשייתית וחברות כח אדם, ומחזיק תיק כח אדם בהסתדרות, אבנר סולטני. בפגישה הם שמעו את טענותינו, לאחר שכבר הספקנו להיחשף להסכמים הקיבוציים שנגעו להן. בסיומה פנה אלי מר מרציאנו, והציע לי להצטרף להסתדרות. אמרתי לו שאריאל כבר הציע לי, והוא אמר לי שהוא ממרצ, והם יותר טובים. יותר מאוחר באותו יום הוא התקשר אלי, כשחזר  מסיור בסניף הדואר בו הן עובדות, כשהוא  מזועזע מתנאי העבודה שלהן. שאלתי אותו האם הם מתכוונים לעשות משהו, והוא ענה לי " מה אתה רוצה, שנריב עם הועד?", ואני שאלתי בתגובה "ולזה אתה רוצה שאני אצטרף?".

כרטיס ביקור שבא עם הצעת עבודה/ הצטרפות. מראש לא היה לה סיכוי. ידעתי שככה משתיקים מאבקים.

אני נתן, ואני מכור להתארגנויות עובדים

בתגובה שלי לפוסט שהודיע על ההפגנה בדואר כתבתי שכבוד ויחס אנושי לא עולים כסף ולא צריך את אישור פקידי האוצר בשביל לתת אותם לקלדניות. כתבתי גם דברים אחרים שהיו חלק ממסקנות שלי לאחר כמה שנים של חקר תקציב המדינה ונושאים קשורים. שאני יודע הרבה על התקציב, אבל אם אני יבוא רק עם הצד הזה, אני אייאש את הקוראים. שצריך להציע אלטרנטיבה וללמוד ממקומות אחרים. הגעתי גם למסקנה שהדמוקרטיה הייצוגית כושלת, כי קל להשחית כמות נמוכה של נציגים ששוכחים למה הם נמצאים בתפקידם. הפתרון שהחל להופיע כשחיפשתי אלטרנטיבות היה דמוקרטיה השתתפותית. לכן כתבתי בתגובה לפוסט שאנחנו צריכים להיות אזרחים מודעים מאורגנים ופעילים, עובדים מודעים מאורגנים ופעילים, וצרכנים מודעים מאורגנים ופעילים, ואז הכח יהיה בידינו באמת. בסדר הזה. יותר מאוחר כבר הרחבתי כאן על הרעיונות האלו, כמו על כך שאנו צריכים ללמוד את ההבדל בין להיות צופים פסיביים לבין יכולתנו להיות משתתפים פעילים, או על זה שישראל אחרת היא אפשרית.

אורלי וילנאי וקלדניות הדואר מטושטשות מפחד שיזהו אותן. דווקא מי שגונב אותן ומי שעוצם עינים למול ניצולן צריך היה להסתתר. מתוך "שקופות" של עובדה, 31/1/2007 , צילום מסך.

המאבק של קלדניות הדואר נתן לי הזדמנות לעבור להיות משתתף פעיל, ולא רק צופה ומתעד. הוא הראה לי עד כמה הסולדיריות שהפגינו הפעילים החברתיים, מתנועת מאבק סוציאליסטי, שלהם היה נסיון קודם בליווי מאבקי עובדים, או יוסי דהאן ואיציק ספורטא מפעילי אתר העוקץ, ונוכחותן של 40 קלדניות, הקלה עליהן להגיד את אשר על ליבן, בתוך הבניין של מי שעוצמים עינים ומשתפים פעולה עם הניצול שלהן. לעומת הדימוי של הפחד שלהם וההסתתרות בצילומים מעובדה, זה נתן לי לראות אותן בצורה אחרת. אמיצות, אומרות את מה ששמרו בבטן הרבה שנים מפחד איבוד הפרנסה, ביחד, עם גב ותמיכה מול כל מי שניצל אותן או עצם עינים למול ניצולן. אז  הבנתי למה אני הולך להתמכר לתהליך הזה של ארגון עובדים. אתה רואה אדם שמגלה את הכוחות שיש בו ושלימדו אותו להסתיר אותם, כי קל יותר לנהל אנשים ככה.  וגם כמה נחמה יש במצב שאתה לא לבד, אלא עם רבים אחרים שסובלים מאותה צרה, ועם אנשים שרוצים לעזור מתוך הזדהות, עם ידע וכישורים וקשרים. עבורי תהליך ההעצמה שנגלה למול עיני היה יקר ערך. הנה משהו שאי אפשר לקנות בקניון הקרוב ומחובר לתפיסה שלי שמה שחשוב ואמיתי בחיים האלו זה קשרים אנושיים, ולא ניירות מרשרשים עם מספרים וחפצים שאפשר לקנות בהם. והחיים שלי נקשרו בחייהן של אריאלה ותמי, מיכל וקרן, קורין וטניה, רונית ופאדי וכל שאר העובדות והעובדים. זה גם היה שונה ממה שהכרתי מסיפורו של חברי ג'קי אדרי, שיצא נגד מפעלי ים המלח  וועד העובדים לבד ב" עובדה" , ויום למחרת עבר כמעט עבר לינץ' כדבריו מעובדי דור א' במפעל, והיה לבד ובלי תמיכה וסיוע.

זה נתן לי הצצה פנימית למימדי ההשחתה שפשו בועדים הגדולים, שהסכימו להכניס לידם עובדי קבלן מנוצלים אותם הם רואים יום יום, או  בהסתדרות שממלאת את קופתה במיליוני שקלים מכספן הדל של הקלדניות ושאר עובדי הקבלן, בלי לנקוף עבורן אצבע, כמו רבנים שאוכלים מולך חזיר בשבת ומטיפים לך מוסר. גם לא האמנתי בהצעות ההצטרפות / עבודה. נראה היה לי שהם אוהבים יסמנים, ולא עושי צרות כמוני, ושזוהי אחת הדרכים לקנות ולהשתיק מאבקים.

לכן לא מפתיע שהתהליך הזה הוביל אותי ואת ליאת יקיר לפגישה ב-11/3/2007 במשרדו של איתי סבירסקי, עם עמי וטורי ושי כהן בה שיתפנו אחד את השני בתהליכי המאבק שבו היינו מעורבים, והתחלנו לגלגל רעיונות על איך צריך להיראות ארגון עובדים חדש, צעיר ולוחמני. ב-30/5/2007, בפגישה במשרדי הקשת הדמוקרטית המזרחית , עם הרבה יותר חברים טובים לדרך ולרעיונות התחלנו להניע עוד יותר את התהליך של הקמת ארגון העובדים. עם הזמן נבחר לו השם "כח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי", גם כדי להעביר את המסר העיקרי שרצינו להעביר מול ההסתדרות, שלי שמה הזכיר את "הסתדרת אחי" או "בוא נסדר אותך", למול ארגון שקם על הרעיון שהכוח צריך להיות בידיים של העובדים, ולהתנהל בצורה דמוקרטית.

 

החברים היקרים שלי , ליאת , איתי , שי ועמי ,לפגישה שבה התחלנו לגלגל את הצורך בהקמת ארגון עובדים חדש ולוחמני, שלבסוף נקרא "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי".

יעל קונש, שהובילה את מאבק המטפלים של קופת חולים כללית רפואה משלימה הגדירה את מה שאנחנו נהנים להיות שותפים לו :

"לראות אנשים שעד לא מזמן התעסקו בעיקר בשיאצו, דיקור או עיסוי, פתאום מארגנים ישיבות, מדברים, משכנעים, מניעים תהליכים, עובדים כצוות כדי לקדם דבר שהוא גדול מאיתנו זה מגדיל אותנו. אני חושבת שכל אחד מאיתנו גילה בעצמו יכולות שלא ידע עליהם לפני כן. הקמנו ארגון דמוקרטי מהיסוד. זאת חגיגה של אנושיות וניצחון שיש בו הרבה מעבר למשמעות הכלכלית שלו".

"כוח לעובדים" הוא הדבר שאני הכי גאה שהייתי שותף לו בחיי. הוא לא מושלם,  ויש עוד הרבה על מה לעבוד וללמוד ולתקן, ויש עובדים רבים שצריך לארגן. אבל אני שמח להכיר את כל ההתארגנויות שבו, ובמיוחד את הפעילים הנפלאים שמלווים את ההתארגנויות. בזכותם של כל אלו נהיה קשה להסתדרות לקפוא על שמריה, כשרובנו עושים זאת בהתנדבות, והם עם תקציבי ענק. ואם הם נזכרו להתחיל לארגן עובדים בזכותנו  מה טוב, ובהצלחה לעובדים במאבקים שלהם, ללא קשר לארגון שאליו הם שייכים.

את המשך סיפור מאבק קלדניות הדואר אמשיך בימים ובשבועות הקרובים, עם חומרים מצולמים ומוקלטים נוספים מההפגנות מול חברות כח האדם שניצלו אותן ומהדיון בכנסת, וגם כמה תוספות מעניינות מאוד.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איגודי עובדים, דמוקרטיה השתתפותית, ההסתדרות החדשה, העצמה, כוח לעובדים, עובדי קבלן, עופר עיני, קלדניות הדואר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על איך להעצים אחרים, ולא לחפש עוצמה לעצמך

  1. ערן הגיב:

    תודה נתן.
    מדהים איך אירוע אחד (מאבק הקלדניות) גרם לשינוי בכל כך הרבה אנשים.
    אצלי זה הוביל להחלטה ללמוד משפטים, כדי לצבור כלים ולהלחם באי הצדק הזה.

  2. דורון צברי הגיב:

    יופי של פוסט. מאיר עיניים. סחתין

  3. דודי נתן הגיב:

    תודה תודה על הפוסט ובעיקר על המעשים והחברות

  4. פינגבאק: ואז הכוח יהיה בידינו באמת | העוקץ

  5. פינגבאק: איך להעצים אחרים, ולא לחפש עוצמה לעצמך • מחאת הדיור

  6. Dror Reshef הגיב:

    מדהים, לא הכרתי, איזה יופי של הרגשה נתת לי. תודה!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s