ההסתדרות מסריחה מהראש

השימוע של ועד עובדי הרכבת היה אירוע נדיר ומוזר. 2 מהאנשים שליוו הכי מקרוב את מאבק ועד עובדי הרכבת, ומודעים לפרטי הפרטים של המאבק, מובילים פיזור של הועד, למרות שהם היו מעורבים, ואישרו את רוב הצעדים של הועד. אבי אדרי, ראש ענף התחבורה בהסתדרות ואבי ניסנקורן ראש האגף לאיגוד מקצועי, צריכים להניח מכתב התפטרות. לאורך כל המאבק הם גיבו את הועד, ואמרו דברים זהים לועד, בתקשורת, ובדיונים פנימיים מול משרד התחבורה והנהלת הרכבת שתחשפו אליהם רק כאן, במסמכים מקוריים. הם צריכים להניח מכתבי פיטורים, כי הם הפכו את גילה ואת הועד לשעירים לעזאזל של הכשלון שלהם ושל עופר עיני, תוך ניצול מסע ההסתה התקשורתי נגדם.  על הדרך אני אוכיח שהועד של הרכבת הוא לא מושחת וכוחני, כדי שתוכלו לענות למלעיזים.

אבי ניסנקורן, ואבי אדרי, שמונו לתפקידם על ידי עופר עיני, הם האשמים האמיתיים, ועליהם מוטלת האחריות לכשלון של המשא ומתן. כמו שציינתי בכתבה הקודמת, לא ברור אם הצעד שלהם כלפי גילה וכל שאר חברי הועד מותר לפי חוקת ההסתדרות ותקנון ועדי העובדים. במקום להתפטר בעצמם על כשלון המאבק, הם מפילים אותו על הועד.  עצם העובדה שהם זכו לעונש הכי גרוע במדרג הכלים של ההסתדרות, בלי שום אזהרה קודמת, או שימוש בכלי אחר, מעיד שחיכו בהסתדרות לתקופה שאחרי הבחירות מפחד תגובתם של ועדים אחרים לפני כן.

בסופו של דבר הסיבה להתדרדרות המצב ברכבת עומדת לפתחם של עופר עיני, אבי ניסנקורן ואבי אדרי, וקרתה כבר בעבר, והייתה מהגורמים שהובילו אותנו כפעילים להקים את כוח לעובדים. למרות הזדמנויות אחרות שקרו לא מזמן, בהסתדרות מסרבים להבין שהימים של השיטה של בוס גדול, כביכול מבוגר אחראי  שמחליט לבד מה טוב לעובדים, והעובדים צריכים לקבל זאת בהכנעה הסתיימו. תפקידם הוא לשרת את העובדים לפי בקשותיהם, ולתת להם את הכלים והתמיכה שהם זקוקים לה. ככה פועלים ארגוני עובדים בכל העולם. הבעיה שלהם היא שהם התרגלו לשיטה הכוחנית הזו, וקשה להם לוותר עליה. אם זה לא יקרה (וזה לא קל לשנות הרגלים וחוקות שמאפשרות את השיטה) ועד עובדי הרכבת לא יהיה האחרון לעבור מההסתדרות לכוח לעובדים. לעובדים יש אלטרנטיבה, ובה הם בעלי זכות ההחלטה. לכן הנהלת הרכבת כמו הנהלות נוספות ( אקרשטיין, כללית רפואה משלימה ועוד) שנתקלתי בהן, עושות יד אחת עם ההסתדרות, כי איתה ועם השיטה שלה יותר נוח להן.

בין השאר אני אטען, שדברי אחד מהם הם ההוכחה הניצחת שמדובר בועד לא אלים, לא בריוני, לא מאפיונרי, כמו שתקשורת ההמונים של בעלי ההון נטעה במוחנו, והטוקבקיסטים מדקלמים, אלא בדיוק ההפך, ורק הסיטואציה אליה נדחפו על ידי הכוחניות של משרד האוצר, משרד התחבורה ורכבת ישראל, והניהול הקלוקל של המו"מ מטעם ההסתדרות הם האשמים בפגיעה שנגרמה לציבור בעקבות השביתות, ושכולנו היינו מגיבים באותה צורה לו היינו במקומם.

אבי ניסנקורן, ראש האגף לאיגוד מקצועי. כבר במאבק העובדים הסוציאליים ראיתי שהוא מסתדר יותר טוב עם האוצר מאשר עם העובדים שהוא אמור לייצג

משחקים במגרש של האוצר

אבי ניסנקורן, ראש האגף לאיגוד מקצועי היה בעברו איש הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי, ולאחריה פרש והקים משרד עו"ד פרטי, שבין השאר ייצג גם ועדים של ההסתדרות. הוא הוחזר להסתדרות ע"י עופר עיני, שהחזיק בתפקיד במשך שנה וחצי. ככל הנראה, תפקידו בעבר הפגיש אותו הרבה עם פקידי האוצר, ופחות עם עובדים, ולכן הוא מרגיש במחיצתם יותר טוב. לי יצא להיווכח בכך כשמר ניסנקורן  הגיע לכנס של העסקה ישירה שארגנה המכללה הכלכלית חברתית, יחד עם הממונה על השכר באוצר אילן לוין. כשהמנחה נורית קנטי פתחה בשאלה על העובדים הסוציאליים שמאבקם התרחש במקביל לכנס, החל לפרט מה שנראה בעיניו כהישגים של המו"מ לעו"סים עובדי המדינה ולעו"סים עובדי העמותות. כשהחלו חלק מהעובדות הסוציאליות בקהל להביע חוסר הסכמה, הוא אמר להם שביחסי עבודה פועלים להשיג את המירב באותו שלב, והוסיף שהם סימנו את הדברים הכי חשובים ושם הם פועלים. לטענה של עו"סית עם ותק של 4 שנים שמרויחה 3000 ש"ח שתוספת של 40% היא כלום בשבילה, השיב שהוא מכיר את העובדות יותר טוב, והוא יושב במו"מ. כשמישהי אחרת בקהל אמרה שהיא התבלבלה וחשבה שהוא מהאוצר, קם ניסנקורן יחד עם אילן לוין ועזב את האולם. פרופסור פראנסס רדאי, אישה עם המון ניסיון בתחום יחסי העבודה שגם ישבה איתם בפאנל, אמרה לאחר שיצאו יחדיו שהפגנת הכוחניות הזו היא לא רק מאכזבת היא מזעזעת, במיוחד העובדה שגם נציג ההסתדרות לא מוכן לשמוע ביקורת מהעובדים  וקשה לה להאמין למה שהיא ראתה. היא גם אמרה שהיא רצתה לשאול את ניסנקורן למה הם משחקים את המשחק במגרש שהאוצר הכין בשבילם. היא התכוונה לכך שהם לא יוצאים כלל נגד הפרטת העבודה של העובדות הסוציאליות לעמותות פרטיות. לטענתה, ללא צו הרחבה עם תוכן מתקבל על הדעת, יהיה מאוד קשה לאכוף את ההסכם. היא אמרה שההסתדרות נתנה לכך יד בעבר, אבל שאלה למה עכשיו כשהם רואים את התוצאות הם לא מתקנים את דרכם . לדבריה, הפתרון הנכון לבעיית העובדות הסוציאליות, הוא שלפחות אם הן מקבלות שכר נמוך, שההסתדרות תאבק על כך שהן תהיינה עובדות מדינה, ושיהיה להן בטחון תעסוקתי. חשוב להבין כי אי שביעות הרצון של העובדות הסוציאליות בכנס נבעה מכך מ-17 שנים לא נחתם הסכם חדש עבורן, והאיגוד הכין אותם כשנה לשביתה רצינית כדי להשיג הישגים רציניים.

כמה ימים אחר כך, בישיבה שארכה כ-9 שעות, ניסה עופר עיני לשכנע את איגוד העובדים הסוציאליים כי ההסכם שהשיג הוא מצוין והם צריכים לאשר אותו. נציגי העובדים שמעו אותו, אך החליטו לדחות את ההסכם. תגובתו של עיני לא איחרה להגיע. כבר למחרת אמר ברדיו כי השיג עבורם את המירב, וגם אם השביתה תימשך עוד שבועיים הם לא יקבלו יותר, והאשים את העובדות שדרשו תוספת של 100% ( בהתייחסו לטבלת השכר שהוכנה ע"י ממונה על השכר באוצר לשעבר שנשכר על ידי העו"סים לשם כך). מעכשיו, הודיע, הוא לא מייצג אותם יותר, והם ינהלו את המאבק בעצמם. האוצר סירב לדון איתם, ובסופו של דבר הם הוכרחו לקבל את ההסכם שעיני השיג, שאותו דחו רק לא מזמן ברוב קולות. כך יכולנו להיחשף ממקור ראשון לכך שבהסתדרות לא העובדים אותם היא מייצגת הם בעלי הכוח, כמו ברוב ארגוני העובדים בעולם, אלא הנהגת הארגון. במקום ללכת לאוצר ולדרוש את מה שהעובדים רוצים, הוא הפקיר אותם. כמו שאמרה פרופ' רדאי, הם היו מזוהים יותר עם עמדת האוצר מאשר עם עמדת העובדים שבחרו אותם. מי שהיה אמור להיות המשרת הפך לבוס. אני קורא לזה הנהלה ב'.

שנה עברה מחתימתו, ומתברר כי לגבי העו"סים עובדי העמותות, חלקים גדולים בהסכם לא מקויימים כלל, ואין שום מערכת אכיפה על כך.

מתוך פגישה בין אבי ניסנקורן, אבי אדרי הועד ומנכ"ל הרכבת חקי הראל, נובמבר 2010. ניסנקורן מגבה את מאבק הועד- עבודת תחזוקה היא חלק מעבודת הרכבת, העובדים מוכנים להתייעלות.

מכסת"חים את עצמם

לכאורה ועד עובדי הרכבת נחשב לאחד הועדים הגדולים, החזקים, הכוחניים של ההסתדרות, כאלו שההסתדרות זקוקה להם ותלויה בהם והם כלי רציני בכל שביתה שההסתדרות מתכננת, ולא להפך, וזה אמור להיות יתרונם על פני עובדי הקבלן וועדים אחרים, כמו העובדים הסוציאליים. אבל המבנה של ההסתדרות מצריך את אישורו של ראש האגף לאיגוד מקצועי לכל צעד גם אם מדובר בועד גדול וחזק. מאבקו של ועד עובדי הרכבת לווה כל דרכו בתהליך הזה. כמו שאתם יכולים לראות בתמונה שלקוחה מתוך תמלול פגישה ב-8 בנובמבר 2010 בין אבי ניסנקורן, אבי אדרי והועד עם יצחק הראל מנכ"ל הרכבת, הוא מגבה את הועד ואת עמדתו בהתנגדות להוצאת עבודות התחזוקה למיקור חוץ, ואומר שהועד מוכן לשבת ולהתדיין בכל התייעלות. בקטע אחר מאותה פגישה אפשר לראות שגם גילה מציגה שם עמדות הגונות לחלוטין- על הפגיעה בגאוותם של העובדים, על איבוד הידע המקצועי לגורם חיצוני, על ציונות ( כולם יוצאי צבא), על הייבוש שעושים להם (מעבירים חלקים מקטר לקטר, ולבומברדייה יש כסף) ועל כך שהם מבינים שלבומברדייה אין שטחים ולכן הם יצטרכו להשתמש במתקנים של הרכבת, שגם כך נמצאים בתת השקעה, מול עיני עובדי הועד.

האם יש השפעה לכוחה של ההסתדרות ולכישורי המו"מ של אבי ניסנקורן? הצצה לפרוטוקול הדיון של עתירת ההסתדרות לבית הדין הארצי בתביעה לאפשר לועד לשבות נגד מיקור החוץ, שנערך כמעט שנה אחרי הפגישה הזו, מוכיחה שלא. כאן טוען מר ניסנקורן בתגובה לשאלת הנשיאה נילי ארד כי נערכו אינסוף שיחות, והוא מזהה מתי אין לו עם מי לדבר ומתי אין לו כתובת ולא רוצים לדבר איתו באמת, ואף עושים ממנו צחוק. ובאמת עשו ממנו צחוק. כשהועד הקים אוהל מחאה בלוד, הוא פורק ע"י בריונים של ההנהלה. כשהועד הלך להפגין מול ביתו של אורי יוגב, ראשי הועד נעצרו עוד לפני תחילת ההפגנה. השר ניצל תאונות, עוד לפני שהם נחקרו והועד נמצא אשם (האשמה הוטלה בסוף בתחקיר עצמאי על בומברדייה) כדי לאיים בסגירה של הרכבת, וגם בתקופה הזו וגם לאחריה עד לחתימת ההסכם הושמעו איומים מטעם משרדי האוצר והתחבורה וההנהלה על תכניות לשינוי מבני של הרכבת, שיכללו ככל הנראה  סגירה של הרכבת לחודש או כמה חודשים ( ועוד אומרים שהועד כוחני), תוך שימוש במונח מכובס כמו "מודל סגירה פתיחה אלגנטי" או "תוכנית יום הדין", וכשבמקביל רכש הקרונות והקטרים מוגבל כהתניה להסכמה של הועד למיקור חוץ.

בסופו של דבר נחתם ב- 27/3 הסכם, שלאורך כל המו"מ נדחה על ידי הועד, וגם כמה שבועות לפני חתימתו נדחה ע"י הועד. הוא נחתם לאחר שביום הקודם ראשי הועד הושעו בלא שימוע. הוא נחתם בין עופר עיני ( שזכה משר התחבורה ב-5/3 למחמאות על כך שהוא מסכים למהלך, והעובדים הם אלו שלא מסכימים) לבין אורי יוגב, שבמהלך המאבק טען שלכולם היה קל יותר אם גילה אדרעי הייתה מועפת. בהסכם, המדינה לא זזה מהעמדה שלה, ההסתדרות ויתרה עבור העובדים על העמדות שלהם. זהו לפיכך כישלון, ואת האחריות צריך היה לקחת על עצמם עופר עיני או אבי ניסנקורן או אבי אדרי. הם בחרו להקריב ולהאשים את הועד, תוך שניסנקורן אומר לאדרעי שמצפים ממנו " לתת לה שפיץ בראש". מי מצפה? שר התחבורה, שבימים שלפני החתימה על ההסכם חגג עם עיני את הצטרפות הליכוד  לרשימתו בהסתדרות? או האיש שידוע בכך שהתגאה שהצליח לשבור את העבודה המאורגנת?

את הפיטורים ופיזור הועד עושים אחרי הבחירות לראשות ההסתדרות, אולי מחשש לאחוזי ההצבעה לעיני אם היה עושה זאת לפני הבחירות, ומתגובתם של ועדים אחרים. הדרך שבה נעשו הפיטורים הייתה מוזרה לא פחות – תוך צפצוף על חוקת ההסתדרות ותקנון ועדי העובדים, כשהמתלוננים הם גם השופטים. לא פלא שבבית הדין בחיפה התקשתה נציגת ההסתדרות להסביר זאת.

כמו בפרשת ניסנקורן-עיני והעובדים הסוציאליים, האוצר קבע את שדה המשחק, השתמש באיומים כוחניים, לא אמיתיים , ולמרות שהועד כל הזמן התנגד, עיני חתם וכפה את ההסכם עליהם. בין ועד עובדי הרכבת לבין העובדות הסוציאליות ועובדי הקבלן אין הבדל. בראש ההסתדרות עומדת דיקטטורה לא אחריותית כלפי שולחיה.זה צריך להדאיג כל חבר הסתדרות וכל ועד שמאורגן דרכה.

אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות. נחשב מקורב לעיני ומונה על ידו. היה לפני כן יו"ר ועד המכס. הצליח לחשוף את קיצוניות האוצר, אך כשל בניהול המאבק ואשם בתוצאותיו

איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות שבראשו עומד אבי אדרי, מאגד תחת כנפיו כמה מהועדים החזקים של ההסתדרות – רשות שדות התעופה, אל על, ארקיע וישראייר, אגד ודן, והנמלים. לאורך כל המאבק של עובדי הרכבת, הוא הוציא את כל ההכרזות על סכסוכי העבודה של הרכבת ( 8 במספר), והיה מיודע בכל מהלך של הועד. במכתב אזהרה שהוא שולח להנהלת הרכבת ב-19/10/2010, עוד לפני הפגישות בינם לבין הנהלת הרכבת ומשרד התחבורה, הוא מביע את התנגדותו והתנגדות ההסתדרות להוצאת עבודת התחזוקה למיקור חוץ. במכתב נוסף כמה ימים אחרי כן, הוא מגדיר הזמנה של ועד לדיון על מיקור חוץ של עבודתו כמנוגד לחוקי הטבע ולאבני היסוד של ועדי עובדים וארגוני עובדים. מנכ"ל הרכבת כל כך מופתע מעמדתו הנחרצת, שהוא מדלג מעליו ופונה לניסנקורן. ב-15 לדצמבר הועד ואבי אדרי נפגש עם מנכ"ל הרכבת ומנכ"ל משרד התחבורה יעקב גנות. אבי אדרי מבהיר לגנות כי מיקור חוץ ברכבת ישראל לא יהיה. בינואר 2011 הם מגיעים לבית הדין, שקובע מו"מ בין הצדדים, ומאפשר לועד לשבות במידה ולא תהיה התקדמות. במאי, כשהועד וגילה בראשו נעצרים בהפגנה מול ביתו של אורי יוגב, הוא מגבה אותם, ולא מבין למה עצרו אותם, ולמה לא שיחררו אותם מיד לאחר המעצר. כמה ימים אחר כך הם ממשיכים במו"מ תחת פיקוחו של בית הדין. בפגישת מו"מ נוספת מובהרת לעובדים עמדת משרדי האוצר והתחבורה- לא יתקיים משא ומתן בעניין הפרטת התחזוקה, רק על ההשלכות על העובדים. לעובדים ולהסתדרות נותר לדבר אך ורק על הפיצוי שיינתן לעובדים, על סוגיות של ביטחון תעסוקתי לאחר ההפרטה וכדומה. ההפרטה, לגישת משרדי הממשלה, היא עובדה מוגמרת. אבי אדרי וגילה אדרעי התנגדו לכך נחרצות. המו"מ נתקע, עד תחילת ספטמבר. אז, הצליח אדרי כדבריו לחשוף את פני האוצר, ואת כוונתו האמיתית.

אבי אדרי מוכן לכל דרישות האוצר, ובאותה עלות שהם ישלמו לקבלן. הם רוצים לשבור את העבודה המאורגנת. כתבה של שי ניב בגלובס 15/9/2011, צילום מסך (ההדגשות שלי)

איפה הסולידריות?

קל להבין שלאור עמדה כזו מצד משרדי האוצר והתחבורה, כשנציג ההסתדרות מקבל את כל דרישות האוצר באותה עלות שהם הציעו לקבלן, ומקבל סירוב, כותרת הכתבה היא " בקרוב שביתה ברכבת". המאבק אינו על תוספות שכר, הוא על הזכות לעבודה מאורגנת, ונגד העסקה קבלנית. לדברי הכתב, ההסתדרות מגיעה בידיים נקיות. היא חתמה על הסכם חסר תקדים בתחום הבטיחות, כולל התחייבות לא לשבות במשך 10 שנים בתחום הבטיחות. במכתב ששלחה גילה אדרעי לשר ישראל כץ כמה ימים מאוחר יותר ביקשה ממנו, בטרם התדרדרות יחסי העבודה, והגעה למצבים שאינם רצויים לאף אחד ( שביתות), לקחת את המושכות ולהיכנס למו"מ מול עופר עיני.

חלקה השני של הכותרת של כתבתו של שי ניב, עוסק בצורך של העובדים וההסתדרות, בתמיכה ציבורית ובסולידריות עם מאבקם. אבל עוד לפני שנפנה לדרוש סולידריות מהציבור ופעילי המחאה החברתית, די צפויה ונדרשת סולידריות מטעם הועדים החזקים האחרים, אלו שבענף התחבורה ואלו שלא.

בסוף 2011, במהלך סמינר לעובדי איגוד התחבורה בהסתדרות, בהשתתפות ראשי הועדים בנמלים, באגד ודן, באל על וברכבת, החליטו כולם על הקמתו של מטה מאבק משותף למאבק בהפרטה. הרעיון לכך עלה מהפאנלים שנערכו בסמינר. כך תיאר זאת אבי אדרי :

"אנחנו שמחים שיש אחדות דעים בנושא המאבק בהפרטה שמביאה גם להרחבת תופעת עובדי הקבלן. מדובר בסולידריות שמגלים ועדי העובדים אחד כלפי השני, תחת השרביט של איגוד עובדי התחבורה, תוך תמיכה ועזרה הדדית"

גם ועדי הנמלים דיברו שם על הצורך במאבק משותף, וגם גילה אדרעי. בסופו של דבר, במציאות, אלו היו מילים ריקות. למעט הועד של נמל חיפה, כל שאר הועדים שתקו ולא נשמעו, גם לאחר שגילה והועד הושעו בשימוע שערורייתי ע"י ההנהלה, ועיני דיבר על סולידריות של שאר ועדי התחבורה, וחתם למחרת על ההסכם. גם שאר הועדים הגדולים של ההסתדרות שמרו על שתיקה. ואם חברים באותו ארגון עובדים לא תומכים בהם, קל וחומר הציבור.

יש כאלו שיתלו זאת בלוחמנות של הועד, כפי שהשתקפה בתקשורת. בסופו של דבר, לאחר שנקט פעולות שונות, ממאהלי מחאה ועד הפגנה מול בית יו"ר הדירקטוריון, ממכתבים, ודיונים בלשכות המנכ"לים, ועד משא ומתן שבו הסכימו לכל דרישות האוצר ועדיין נדחו, ובלי גב תומך מההסתדרות ומראשה, נותר לועד רק כלי השביתה.

עיני המציל. יותר בסגנון של "אתם תאכלו את החרא, אני אלקק את הדבש". מומחה ליחסי ציבור כבר אמרתי? מתוך מוסף לשבת, ידיעות אחרונות, 20/7/2012

הנהלה ב'

הנהלה ב' הוא מושג שהמצאתי בעת מאבק הקלדניות. הוא בא לתאר ראשי ועדים שיושבים בצד ההנהלה במשאים ומתנים. זה אותו סוג ועד שיצר את עניין הדורות במקומות העבודה, שבהם דור א' חי כמו מלך, ודור ב' כמו עבד. זה אותו סוג ועד שעצם עין כשנכנסו לכל מקומות העבודה שלהם עובדי קבלן נטולי זכויות. זה אותו סוג ועד שנלחם בהפרטה במרכאות (בעצם זה מאבק להגדיל את הסטיפה תמורת ההסכמה למכירה של נכס ציבורי לאיזה טייקון).

רק זמן קצר עבר ממאבק עובדי הקבלן שיזם עופר עיני ( ושועד הרכבת תרם בו את תרומתו), ואותו עופר עיני חתם על עוד הסכם שמכניס עובדי קבלן ושובר את העבודה המאורגנת. גילה, חריפה ודוגרית, אמרה את זה בעת הדיון שהביא את כולם לתקוף אותה- ועד שלא מוכר את עצמו עושה כאבי ראש. היא משלמת להסתדרות כסף לא בשביל בלטות ומזגנים בארלוזורוב. היא עם האידיאולוגיה שלה, מציגה רע את ראשי הועדים שמתנהגים כהנהלה. ואכן, לאחר פיטוריה נשמעו טענות מניסנקורן, שגילה אדרעי תמיד הקניטה אותו- "אבי ניסנקורן לא יודע מה זה אידיאולוגיה".

יד אחת שלחה אותה להבעיר אש, והיד השנייה מענישה אותה על כך. לאחר שהתקשורת עשתה לגילה ולועד רצח אופי, באה ההסתדרות וביצעה וידוא הריגה, בצורה מכוערת. במקומה החזירו לועד אנשים כמו משה סוליקרו, שהיה ראש ועד, אבל נחשב יותר מדי קרוב להנהלה, ואנשים כמו מיכה חיון ושאול עוקיש, ראשי הועד הקודמים שהורשעו בקבלת שוחד. ההנהלה עבדה איתם מיד בשיתוף פעולה. שר התחבורה בירך על הנעשה. מה שאנו למדים מכך, זה שאם אתה משת"פ של ההנהלה זה סבבה, אבל אם אתה אידיאולוג, אתה כאב ראש. רק מערכת מושחתת יכולה למכור לנו מסר כזה.

הדרך שבה נעשה חיסול הועד צריך להטריד כל חבר בהסתדרות, וכל ועד שמאורגן בה. הצפצוף על חוקת ההסתדרות ותקנון ועדי העובדים, ושיתוף הפעולה המהיר עם הנהלת הרכבת צריכים להעיר אותם לפעול, לפני שיהיו במצב דומה.

גם אותנו זה צריך להטריד. אני מעדיף ראשי ועדים בעלי עקרונות כל יום על פני ועדים מושחתים, הנהלה בתחפושת, שיעשו מאבקים פיקטיביים ויעזרו למכור בזול לטייקונים נכסים ציבוריים שהשקענו בהם מיליארדים, רק כי הדור המושחת שלהם דאג לעצמו. אלו האנשים שמוציאים שם רע לעבודה המאורגנת. הם, וההנהגה הרקובה והמושחתת של ההסתדרות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אגף התקציבים, אורי יוגב, איגודי עובדים, גילה אדרעי, ההסתדרות הכללית, ועד עובדי הרכבת, עובדי קבלן, עופר עיני, רכבת ישראל. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s