מהפכה אמיתית מתחילה מהתחתית

אולי לי, נער רפול נטול תעודת בגרות ותואר אקדמי שמאמין במדינת רווחה סוציאל דמוקרטית אתם לא מאמינים, אבל כמה ימים לאחר פרסום הכתבה הקודמת שלי, לפני חודש וחצי,  פורסמו פרוטוקולי ועדת טרכטנברג. דברי הכלכלנים ופקידי המדינה הבכירים ביותר כבר בפגישה הראשונה חיזקו את טענותיי, שאידיאולוגיית הקטנת הממשלה והורדת המיסים של ביבי וממשיכיו במשרד האוצר יצרה את מחאת 2011, או במילים אחרות, שהרחמים כלפי העשירון והמאיון והאלפיון העליון הביאו לאכזריות כלפי מעמד הביניים והעניים. בסופה של הכתבה אקרא לכם להצטרף אליי לתחילתה של מחאת 2013, והפעם בתווך בין משרד האוצר לכנסת.

ב-2 הכתבות הקודמות שלי (שבעיני הן אחת, שחולקה ל-2 בגלל אורכה) הראיתי דרך מצגת של בכיר ברשות המיסים את ההשלכות של אידיאולוגיית הקטנת גודל הממשלה והורדות המיסים בעשור האחרון. אבל אני בסה"כ נער רפול בלי תעודת בגרות עם 11 שנות לימוד ובלי תואר אקדמי (כמו שר האוצר החדש), ובנוסף אני מאמין באידיאולוגיה הסוציאל דמוקרטית ובמדינת הרווחה, ולכן אולי אתם לא סומכים עליי, אולי סילפתי ועיוותתי כדי שהתוכן יתאים לאידיאולוגיה שלי.

ובכן, חמישה ימים לאחר פרסום הכתבה שלי פרסם העיתון כלכליסט את פרוטוקולי ועדת טרכטנברג, אותם ניסה ביבי להכניס לגנזך המדינה ובכך לסגור אותם לציבור  למשך 15 שנים (ח"ח לכלכליסט על הפרסום). כבר בפרוטוקול הראשון מצאתי שחלק גדול מהמומחים שיושבים סביב השולחן, טען טענות שזהות לשלי, נגד תוכניות הורדת המיסים והקטנת המגזר הציבורי. אגב, גם ערן יעקב, סמנכ"ל הכלכלה של רשות המיסים שאת מצגתו הצגתי בפניכם ב-2 הכתבות הקודמות, היה חבר בועדת טרכטנברג. בכל מקרה, את הציטוטים הבאים שאביא בפניכם אומרים המומחים ממש לאחר הצגת השמות והתפקידים שלהם בישיבה הראשונה של הוועדה, כאשר מנואל טרכטנברג שואל אותם על הסיבות למחאה, ועל הפתרונות שנובעים מהן.

קרנית פלוג, מנהלת המחקר של בנק ישראל, על הצורך בהעלאת נטל המס כדי לממן את השירותים הציבוריים

קרנית פלוג, שמונתה שבוע לפני הקמת הועדה לסגנית הנגיד, הייתה בעשר השנים שקדמו לכך מנהלת המחקר של בנק ישראל, ולפני כן חוקרת בבנק ישראל ובקרן המטבע הבינלאומית. ראוי לציין שבנק ישראל טען כבר ב-2010 שיש צורך בהפסקת קיצוצי המיסים או בהעלאת מיסים אחרים או לקצץ בהוצאות כדי להתמודד עם החוסר בתקציב שיוצרות הורדת המיסים וכלל ההוצאה. בראשית דיוני הועדה, היא טוענת שתהיה חובה להעלות את נטל המס, וטרכטנברג מסכים איתה, ואומר לה שגם ראש הממשלה מבין זאת. אפשר להגיד שהמסר העיקרי של 2 הכתבות האחרונות שלי היה שמשקל המס בתוצר ירד לרמה נמוכה מאוד, והדברים שלה כאן מתכתבים עם חלק נכבד מהגרפים שהצגתי בכתבה. כמו שאפשר לשים לב, גם מיכל עבאדי בויאנג'ו, החשבת הכללית אומרת לה שהיא לא היחידה שחושבת כך, וגם רפי מלניק, כלכלן מוכר שמפרסם כל חודש מדד על מצב המשק אומר זאת, וטרכטנברג עונה לו- "אל תרחיב, מכירים".

ולא רק בנק ישראל, אפילו קרן המטבע, אולי הגוף הכלכלי הכי שמרני בעולם, בדוח השנתי שלו על ישראל ב-2012, אמר ש -"האמצעי הנכון כעת להקטנת החוב הממשלתי הוא העלאת מסים והגבלה של הוצאות הביטחון – ולא קיצוצים רוחביים" ושהם מברכים על ההחלטה להפסיק את תוואי הפחתת מס ההכנסה ומס החברות. הם חוששים שקיצוצים נוספים יביאו לאי שקט חברתי. בדו"ח מצוין, כי אין עוד מקום להקטנת התקציב בישראל, שכן השירותים החברתיים גם ככה אינם מתוקצבים כראוי. לכן, מציעים כותבי הדו"ח לממשלה לשקול צעדים שונים להגדלת המיסוי. אני את הכתבה שלי סיימתי בצורך להעלות מיסים, בכל שכבות ההכנסה.

לכן לא מפתיע שכלכליסט בחר ככותרת למאמר שלו על הדיון במיסוי בפרוטוקולים את האמירה שועדת טרכטנברג סלדה ממדיניות הפחתת המיסים של נתניהו. אם גופים שמרניים ובעלי אידיאולוגיה ניאו ליברלית כמו בנק ישראל וקרן המטבע הבינלאומית טוענים שנטל המס נמוך, שהשירותים החברתיים לא מתוקצבים כנדרש ושצריך להעלות מיסים ולהפסיק את הורדת המיסים, מה יגיד אזוב קיר כמוני? אם פקידי הממשלה הבכירים סולדים ממתווה הפחתת המיסים, למה לא שמענו את זה קודם? כי היתרון שלי ושל אחרים עליהם, הוא שאנחנו טענו נגד המתווה הזה ב-2003 וב-2006, והם נזכרו מאוחר מדי, כמעט אחרי עשור שבו מדינת ישראל ויתרה על הכנסות בהיקף של מאות מיליארדי שקלים. וזה עוד הסבר למה אנשי נתניהו ניסו לקבור את הפרוטוקולים…

מיכל עבאדי בויאנג'ו, החשבת הכללית באוצר, על כך שהמיסים העקיפים גבוהים והישירים נמוכים בהשוואה לעולם

מיכל עבאדי בויאנג'ו מונתה לתפקיד החשבת הכללית חודשיים לפני הקמת הועדה, לפני כן עסקה בראיית חשבון והתפקיד האחרון שלה היה סמנכ"לית בבנק הבינלאומי אך היא גם הייתה בכירה במשרד האוצר ובמשרד הבריאות. כמו שאפשר לראות, סביר להניח שהיא ראתה את שני הגרפים שהצגתי בכתבה שלי שהראו עד כמה נמוכה ישראל בהשוואות בינלאומיות במיסים הישירים ועד כמה גבוה נטל המיסים העקיפים בישראל בהשוואה לעולם. רואים שהיא מגדירה זאת כחוסר שיווי משקל שהתגבר בשנים האחרונות (כמו שהצגתי בכתבה בגרף הזה) כתוצאה מאידיאולוגיית הפחתת המיסים של נתניהו ושהיא רואה בכך חלק מרכזי מדיוני הועדה, וחושבת שדרושה בחינה מחודשת של מערכת המס. חשוב לציין שלמרות הקונצנזוס הזה בין המומחים והגופים, גרף אחר שהבאתי בכתבה הראה איך חודשיים לפני הקמת ועדת טרכטנברג קיבלה ממשלת נתניהו מתווה הפחתת מיסים נוסף. האם מישהו מהמומחים האלו יצא בקולי קולות נגד מתווה הפחתת מס זו לפני אישורה? לא שזכור לי. אולי זה היה בלחש או בחדרי חדרים בארבע עינים.

כל זה כמובן לא הפריע לערן יעקב, סמנכ"ל המיסים, להגיד לפני 4 חודשים בכנס גלובס, שהכסף הגדול הוא בהעלאת מיסים לשכבות החלשות, ובעיקר המע"מ (שרק 5 חודשים לפני כן הועלה)…

אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מתאר איך ההון לקח את רוב פירות הצמיחה,    ומערכת המס תומכת בכך

אייל גבאי הוא אולי הפקיד הכי בכיר בוועדה. אלו הם הימים שבהם הוא עומד לפרוש מתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ולפני כן היה המפריט הלאומי (מוכר נכסי הציבור לטייקונים) ברשות החברות הממשלתיות. מדבריו אפשר לראות שלמרות שבעשור האחרון התוצר לנפש עלה (הצמיחה המהוללת), רובה הגיע לידיים של ההון הגדול, ומרבית האזרחים לא הרויחו ממנה, כמו שאני מראה בגרף הזה בכתבה שלי. דבריו על העובדה שרוב פירות הצמיחה והורדת המיסים הגיעו לידי בעלי ההון והמנהלים הבכירים, יכולים להבהיר לנו שהדאגה לרזה המסכן מהמגזר העיסקי בתכנית של נתניהו, הייתה בעצם דאגה לשכבה מזערית מהחברה הישראלית, על חשבון מעמד הביניים העובדים העניים והשכבות החלשות.

ללא מילים. הכל כתוב בפנים. מקור: כלכליסט ובנק ישראל. להגדלה לחצו על התמונה.

ראוי לציין שקרנית פלוג הראתה לחברי הוועדה את הגרף שהציג תהליך זה שעליו מדבר אייל גבאי, שהותיר את כולם פעורי פה. הנה הוא, תודות לכלכליסט ולבנק ישראל. שימו לב שהוא מתחיל משנת 1997, אז היה בנימין נתניהו ראש הממשלה, וכבר משם הטרנד של מעבר רוב ההכנסות להון מתחיל, ולא רק משנת 2003. תגידו לי אתם, זה לא נראה כמו תמונה של קומבינה בטופ, ופראיירים שאוכלים את הקומבינה ולא מרויחים ממנה כלום ואפילו מפסידים, כמו שטענתי בכתבה הקודמת? הרי גם כך בעלי ההון היו מסודרים עוד קודם. האם זה לא תיאור מדוייק של שם הכתבה הקודמת, שמי שמרחם על העשירון המאיון והאלפיון העליון סופו שיתאכזר למעמד הביניים ולעניים? כי זה מה שקרה. הדברים הבאים של קרנית פלוג ביום הראשון לדיוני הועדה מראים את ההשלכות של ירידת המיסים על רוב האזרחים.

קרנית פלוג על הצטמקות ההוצאה האזרחית, הפגיעה בשירותים הציבוריים ועליית מחירם, ואיך זהו בעצם הרקע למחאה, כשמשווים על פני זמן ובהשוואה בינלאומית

כאן כבר מדברת קרנית פלוג על ההשלכות של אידיאולוגיית "השמן והרזה" ואידיאולוגיית הורדת המיסים. הממשלה גבתה פחות מיסים, והגודל של הממשלה ירד, השירותים הציבוריים הצטמקו, והתשלומים בגינם עלו, וכשמוסיפים לזה את עליית מחירי הדיור והמזון, נוצר הרקע למחאת האוהלים. וכשהציבור משווה, ורואה שמבחינת התוצר לנפש אנו במקום סביר בהשוואה לאירופה אבל מבחינת ההוצאה האזרחית אנחנו משמעותית יותר נמוכים, וזה בחלקו בגלל שהנתח מהתקציב שהולך לבטחון אצלנו הוא הרבה יותר גדול. שני הגרפים האלו מהכתבה שלי מראים בדיוק את מה שהיא מדברת עליו. בכתבה שלי טענתי שרוב הציבור לא נהנה מתוכניות הורדת המיסים, מכיוון שהוא צריך לשלם יותר על שירותים, ומכיוון שעליות המחירים לקחו את המעט שיצא לו מהורדת המס. אולי עכשיו זה ברור יותר למה הגרף שלה שנמצא לפני הקטע הזה לא ראה אור יום בציבוריות הישראלית עד לאחר חשיפת הפרוטוקולים. מה שעוד חשוב לשים לב אליו הוא שלא חשוב מי היה שר האוצר, התהליך הזה המשיך. זה צריך להוביל אותנו לאשם העיקרי.

יורם גבאי, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה – 90% מהאוכלוסיה ברמת חיים לא ריאלית, הפנתרים בנו מדינת רווחה, ואנחנו באוצר הצלחנו לחסל אותה.

יורם גבאי, שהיה פקיד בכיר במשרד האוצר, מדבר על כך שרוב האוכלוסיה חיה ברמת חיים לא ריאלית, ואכן, אם מסתכלים בגרף הזה בכתבה שלי אפשר לראות ש-18 אלף הוא שכר שמתחתיו נמצאים 90% מהאוכלוסיה. לכן כשהוא מספר איך הוא וחבריו במשרד האוצר הצליחו לחסל את מדינת הרווחה שהביא מאבק הפנתרים השחורים בשנות ה-70, בעיקר בקצבאות, הוא יודע על מה הוא מדבר. הוא וחבריו במשרד האוצר הובילו בעשורים האחרונים את חיסולה של מדינת הרווחה בישראל, דרך תקציב המדינה וחוק ההסדרים, תוך אימוץ המודל האנגלוסקסי של ממשלה קטנה ומיסים נמוכים. בכתבה שלי ב-2006 טענתי שהמודל המערב אירופאי של מדינת הרווחה עם מיסים גבוהים וממשלה גדולה וחזקה הוא מודל שמעודד יותר ערבות הדדית בין תושבי המדינה. נטל המס הגבוה שברובו מוטל על השכבה החזקה באוכלוסיה מאפשר רשתות בטחון חברתיות והשקעות ציבוריות רבות ובכך מצמצם את אי השיוויון בהכנסות ומאפשר גם למי שלא נולד עם כפית של זהב בפה לפתח את כישוריו. למרות זאת ממשלות ישראל ושרי האוצר ובראשם בנימין נתניהו בחרו את התיאוריה שנכתבה על מפית במסעדה וושינגטונית, שמאמינה שאם נזרוק מיליארדים ומיליונים על מיליארדרים ומיליונרים, משהו מזה יחזור גם למעמד הבינים איכשהו. משני סיבות האימוץ של תיאוריית המפית לא היה מובן לי אז, האחת, שהעולם הוא גלובלי והכסף שהוא העביר למיליארדרים ולמיליונרים היה יכול לשבת בבנק, או להגר לארץ אחרת, במקום שיושקע כאן בארץ בחינוך, בבריאות, ברווחה או בתשתיות וכו', והשנייה, היא איך הממשלה מקדמת את האידיאולוגיה הזו בזמן של פיגועים ומלחמות כשהוצאות הבטחון עולות ומצמצמות עוד יותר את ההוצאה האזרחית. במעשה זה הממשלה פטרה את השכבה הכי חזקה מהשתתפות בעול המשותף של קיום המדינה, והעבירה את העול לשכבות היותר חלשות, שלדברי יורם גבאי הם כ-90% מהאוכלוסיה.

ב-2001, ביל גייטס מייסד מייקרוסופט התנגד לתוכנית הורדות המיסים של ג'ורג' בוש הבן (שדומה לשל ביבי) בטענה " שלא הייתה תקופה בהיסטוריה האמריקאית שבה הממשלה הורידה מיסים במצב של מלחמה". פה בישראל לא היה אף אחד שיגיד את זה, מאנשי העסקים והטייקונים ועד התקשורת הכלכלית שהפכה את ביבי למציל הכלכלה ונתנה לו רוח גבית. אנחנו פראיירים, והקומבינה נמשכת כל עוד נמשיך להיות פראיירים ולא ללמוד ממאבק הפנתרים השחורים, כדי לבנות את מדינת הרווחה, ולא רק בקצבאות. הגיע הזמן שנגיד להם, על משקל הקמפיין שלהם- הורדת המיסים היא פשע חברתי! מי שמרחם על העשירון המאיון והאלפיון העליון סופו שיתאכזר ל-90% מהאוכלוסיה!  ומה צריכים מעמד הביניים והעובדים העניים והשכבות החלשות לעשות?

המערכת הפוליטית ושאר מקבלי ההחלטות (במשרד האוצר) צריכים 300 אלף אנשים ברחובות כדי לקבל החלטות שהם עצמם חושבים שהן נכונות

שלומי פריזט, הכלכלן הראשי של הרשות להגבלים עסקיים מראה למעמד הביניים, לעובדים העניים ולשכבות החלשות את הכיוון. כמו שהראיתי קודם, מרבית הפקידים הבכירים והכלכלנים שישבו בועדת טרכטנברג חשבו שהקו של הורדות המיסים וצמצום גודלה של הממשלה לא יכול יותר להמשיך, אבל לא עשו עם זה יותר מדי עד שהחלה מחאת האוהלים ו-400 אלף איש יצאו לרחובות. אפילו ראש הממשלה הסכים עוד לפני הקמת הוועדה כדברי טרכטנברג להפסיק עם הורדות המיסים ואפילו להעלותם, אבל לאחר שבוחנים את המלצות הועדה ואת מה שקויים מהן, אפשר להודות בכשלונה. באתר שהקימה הסדנא לידע ציבורי ביחד עם השר מיכאל איתן למעקב אחרי המלצות ועדת טרכטנברג, אפשר לראות שמתוך 139 ההמלצות, 26 יושמו, 88 תקועות ו-22 כלל לא יושמו. רפורמת החינוך חינם מגיל 3, שיובשה על ידי האוצר מאז שנות ה-90 דרך חוק ההסדרים, מומשה תוך קיצוץ רוחבי של 5% בהוצאות כל משרדי הממשלה. הוציאו לנו מכיס אחד, והכניסו לכיס אחר.

6 חודשים לאחר מכן, תחת מסע ההפחדה של המצוק התקציבי של 39 מיליארד ש"ח, הובילה הממשלה קיצוץ רוחבי של עוד 4% בתקציבי כל משרדי הממשלה, והעלתה שוב את המע"מ ומס על הסיגריות והאלכוהול. אז מה הפלא ש-5 חודשים לאחר מכן בכנס גלובס, אומר ערן יעקב, סמנכ"ל הכלכלה של רשות המיסים שהכסף הגדול נמצא בהעלאת המע"מ מיסים לשכבות הנמוכות? בסוף השנה התברר שהגרעון עוד היה גרוע משחשבו, ולכן לקחת המדינה עוד הלוואות בהיקף של 22 מיליארד יותר ממה שצפתה. כך יצא לבסוף ש-90% מהציבור מימנו את מחיר הורדת המיסים, ע"י העלאות מיסים, קיצוצים רוחביים בתקציבי המשרדים והשירותים הציבוריים ובנטילת הלוואות. אם אנחנו כאלו פראיירים, לא צריך להיות מופתעים מכך ששר האוצר היוצא יובל שטייניץ התגאה בימים ובשבועות האחרונים שלמרות המחאה וועדת טרכטנברג, הם לא פרצו את התקציב ובכך שידרו מסר לסוכנויות הדירוג ולמשקיעים הזרים. אם אנחנו ממשיכים לשבת בבית ולהשאיר את הרחובות שקטים ונעימים, למה שהמצב ישתנה?

מהפכה אמיתית מתחילה מהתחתית

בדיון הראשון של ועדת טרכטנברג, פרופ' רפי מלניק, כלכלן, וסגן נשיא המרכז הבינתחומי, שמפרסם כל חודש מדד על מצב המשק, אמר שהמחאה אותנטית ומייצגת את מעמד הביניים אך הוא שואל מה עם השכבה מתחת לאלו שבאוהלים, ושהוא לא יודע אם הועדה תיגע בסוגיות האלו.

המחאה של 2011 מותגה על ידי התקשורת כמחאה של מעמד הביניים. כמו שהראיתי בכתבות, מעמד הביניים בישראל הוא יותר נמוך ממה שנדמה לנו (ולשר האוצר וריקי כהן שלו). במקביל למחאה ברוטשילד שאותה בעיקר סיקרה התקשורת הוקמו עוד הרבה מאהלי אין ברירה, כמו לדוגמא בג'סי כהן ובשכונת התקווה, בעיקר של אנשים שמחכים לדיור ציבורי.

בעקבות המחאה הוקמה ועדת טרכטנברג ע"י ראש הממשלה, אך כמו שהראיתי בכתבה זו, רוב המלצותיה לא יושמו, ואלו שכן יושמו נעשו תוך כדי קיצוצים במקומות אחרים. בחודשי הקיץ של 2012 גם היו הפגנות, בעיקר של הגרעין הקשה של מחאת האוהלים. התקשורת כבר סיקרה פחות, וגם טענה שהיא הפסידה הרבה כסף בגלל המחאה. הטענה העיקרית הייתה שהמחאה של 2011 לא הצליחה להשיג יותר מדי, ולכן נכשלה. הטעות בעיני בתפיסה הזו היא בראיית המחאה כאילו היא פרק בתוכנית ריאליטי. כמו שמדינת הרווחה בישראל לא חוסלה ביום אחד אלא בתהליך שארך 40 שנים, גם השינוי שאנו רוצים להוביל לא יקרה בשנה אחת.

הגיע הזמן להתכונן למחאה של שנת 2013, שתהווה המשך למחאת האוהלים בשנת 2011 ולהמשכה בקיץ 2012. השנה, להבדיל מהמחאות של השנתיים האחרונות, יהיה דיון של לפחות חודשיים בתקציב המדינה, התהליך הדמוקרטי הכי חשוב חוץ מבחירות, ואני חושב שאנחנו צריכים להיות שם, בתווך בין משרד האוצר והכנסת בירושלים, גם כדי להילחם בקיצוצים הצפויים וגם כדי להשתתף בדיונים על כל הסעיפים בכנסת כמשקיפים ולוביסטים של השכבות החלשות, העובדים העניים ומעמד הביניים, ולהראות לשלטון ולהון שאנחנו מבינים שהמאבק שלנו להחזרתה של מדינת הרווחה לא ייגמר בשנה אחת, ואנחנו נאבק עד שננצח. אני בכל מקרה מתכוון לעבור לשם בחודשיים הקרובים, ברגע שיתחיל תהליך הדיון על תקציב המדינה.אני מציע לקבוע בפארק הירקון כדי לנסות לתכנן ביחד עמכן ועמכם את המאבק הזה, אבל אפשר להיפגש גם במקום אחר. מכיוון שזהו האירוע הראשון שאני יוזם בפייסבוק, אשמח להצעות, רעיונות תיקונים ושיפורים
התאריך והשעה והמיקום לא קבועים והם עוד יעברו שינויים. היכנסו לאירוע הפייסבוק והצטרפו אלינו ונקבע יחד איך אנו ממשיכים במאבק, עד שתהיה לנו מדינת רווחה מתוקנת.