הדיקטטורה של הבירוקרטיה

אחרי מסע הפחדה שנמשך כבר יותר מחצי שנה, נחשפנו השבוע לתוכנית הגזירות המלאה של האוצר, ואין חדש תחת השמש. השנה, במקום פילוסוף שימכור לנו אותה קיבלנו פרזנטור ומגיש טלויזיה, וזה ההבדל היחידי. נכון שיאיר לפיד מנסה להציג לנו כאילו יש לו השפעה על התקציב, אך בסופו של דבר, פקידי אגף התקציבים הם אלו ששולטים בצורה ריכוזית בתהליך התקצוב וההשפעה שלו היא בשוליים, וזה משהו שלא השתנה כבר הרבה שנים, למרות נסיונות חוזרים ונשנים של רבים וטובים. בכתבה זו אראה את הפרדוקס המובנה בשיטה הקיימת של האוצר דרך ציטוטים מטקסט שנכתב לפני 19 שנים ונכון גם להיום. הגיע הזמן שנפרק את המונופול הריכוזי הזה מהכוח שצבר, שפוגע בדמוקרטיה הישראלית, והורס כל חלקה טובה.

ב-3 הכתבות האחרונות שלי הראיתי איך הבור התקציבי נוצר לא בגלל שהייתה לנו ממשלה נדיבה שכל כך דאגה לרוב האזרחים, כמו שממשיכים לספר לנו. גם שר האוצר החדש למד לטפטף את השקר הזה שמספרת לנו העיתונות הכלכלית, והוא כתב אתמול בפייסבוק שהוא יכל לחלק לנו סוכריות, אבל זה מה שגרם לבור התקציבי שאיתו הוא צריך להתמודד. הוא לא ראה כנראה את הגרף של בנק ישראל שהראה איך הסוכריות בעשור האחרון הגיעו רק לעשירי הארץ, בחסות אידיאולוגיית הקטנת הממשלה והורדות המיסים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא לא מבין שרוב האזרחים לא ראו שום סוכריות, אלא להפך חוו קיצוצים בשירותים הציבוריים, כמו שאומרת מנהלת המחקר של בנק ישראל, וישלמו בריבית דריבית על ההלוואות שנלקחו כדי לכסות על הירידה בהכנסות ממיסים. אולי הוא לא יודע את שיודעת החשבת הכללית שלו, שבמיסים העקיפים הרגרסיביים (שפוגעים יותר בחלשים) אנחנו בטופ העולמי, ובמיסים הישירים אנחנו בתחתית של התחתית. אולי הוא לא קרא את הכתבה שהתפרסמה בעיתון שבו כתב על דו"ח קרן המטבע הבינלאומית מלפני שנה שהזהיר מקיצוצים נוספים שעלולים להוביל לאי יציבות חברתית.

שר האוצר החדש, יאיר לפיד, לשעבר המגיש של חדשות שישי ובעל טור בידיעות אחרונות ופרזנטור של בנק הפועלים, מבטיח לנו פוליטיקה חדשה, כנראה כזאת שבה הסלב יאיר מדבר איתנו דרך הפייסבוק, ומי יודע, אולי אפילו יתן לייק לתגובה שלנו. על הדרך הוא נטפל לאלו ששנים התקשורת הכלכלית והכללית דואגת לסמן עבורנו כאויבים – החרדים והעובדים המאורגנים. לא במקרה, די דומה לאבא שלו.

היו כאלו, בעיקר מתומכיו, שטוענים שאנחנו צריכים לתת לו לפחות 100 ימים של חסד לפני שאנחנו שוטפים אותו בביקורת, או כמו שהוא אמר את זה היום, כרגיל בפוסט בפייסבוק " אני רוצה להזכיר לכם שאני שר האוצר חודש וחצי בערך, כך שאני מתנצל על כך שעוד לא פתרנו את כל הבעיות של המשק הישראלי לדורותיו". יש כאלו שאולי יקנו את התירוץ הזה אבל אני, אחרי נסיון של 13 שנים במעקב אחרי משרד האוצר ותקציב המדינה, לא הייתי צריך לחכות יותר מדי כדי לדעת שלא השתנה כלום.

הסיבה הראשונה- החלטתו להמשיך בתקציב הדו שנתי, למרות שהוא עצמו משתמש באותו טיעון שטענתי בכתבתי, שאין יכולת לחזות הכנסות ממיסים על פני שנתיים במצב של אי ודאות. הסיבה השנייה היא החלטתו להגדיל את הגרעון (למרות שלממשלה הקודמת מניות יסוד בכך, כשבחרה לא להעביר תקציב ולקיים בחירות שייכפו תקציב דו שנתי ודיון מאוחר ויכפו הגדלת גרעון או קיצוצים כבדים וראוי שנטיל גם עליהם את האחריות לכך) כי גם לדעת בנק ישראל הגרעון הוא מבני, ונובע מהורדות המיסים של ראש הממשלה נתניהו, כאשר יאיר לפיד יכל לבחור להעלות מיסים על אלו שקיבלו את רוב הסוכריות- העשירון העליון ומעלה. הסיבה השלישית היא החלטתו לא לבטל את כלל ההוצאה, הכלל המטופש שקיים מאז ימיו של נתניהו כשר האוצר, למרות שהראיתי  בכתבה אחרת איך אפילו חלק מהמורים לכלכלה של יאיר לאחר מינויו, ובראשם מנואל טרכטנברג חשבו ב-2009 שהחוק הזה מיצה את עצמו וגורם נזק ( בחלק שנקרא עיקרי הדיון במושב) וגם דרך וידאו שערכתי של שר האוצר שטייניץ שמבהיר את המופרכות והטמטום שבחוק זה, כשהוא אומר שגם אם יגדלו הכנסות המדינה ב-100 מיליארד שקל עדיין יצטרכו לקצץ 14 מיליארד ש"ח, בגלל חוק כלל ההוצאה. אותו קיצוץ שעכשיו מנסה שר האוצר להעביר, ומשחק את התפקיד של המבוגר האחראי שבא לחנך אותנו עם אגדת הסוכריות.

זה לא שהיו לי אלו ציפיות מיאיר. הנחתי שגם אם ידבר על האוצר זה יהיה ממילון הקלישאות לקלקלנים ושרי אוצר חדשים. הוא העיד על עצמו שהוא לא מבין בקלקלה, והוא צודק– לא נראה לי שהשיעורים עם טרכטנברג ושאר המומחים עזרו. הוא בסך הכל איש מכירות חדש לטריקים הישנים של האוצר. ביבי פשוט הרויח מישהו אחר שיקח את הזעם הציבורי ממנו. מה שמפריע לי זה בעיקר היהירות והזחיחות של יהיר. בשביל זה טוב לחזור לעבר הלא רחוק, ולהראות לכם, למה למרות כל הטררם שהוא יוצר סביבו, אין חדש במשרד האוצר.

מקור: דף הפייסבוק – יאיר, כנראה שכן צריך להוציא בגרות

לפני 13 שנים, שהבנתי שאני רוצה להיות עיתונאי חוקר, היו 2 גורמים שדחפו אותי להתרכז בתקציב המדינה כתהליך על שמשליך על כל התחומים במדינה. הראשונים היו החוברות של מרכז אדוה שמצאתי בספריה (וכשהגעתי למשרדם הם נתנו לי לקחת כל חוברת שהוציאו), והגורם השני היה ספרון בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה שנקרא "כלכלה ופוליטיקה בתקציב המדינה". את הספרון הקטן הזה כתבו דוד דרי, באותה תקופה המדען הראשי של נציבות שירות המדינה, ועמנואל שרון, שהיה מנכ"ל האוצר בין 1984 ל-1986, קרי בתקופת המשבר הכי גדול בכלכלה הישראלית, והיה אחראי להעברת תוכנית הייצוב ב-1985. הספר יצא בשנת 1994, והיה מלא בביקורת על הדרך שבה אגף התקציבים במשרד האוצר מנהל את תקציב המדינה ואת הכלכלה הישראלית. לפני כמה ימים חזרתי אליו שוב, מתוך ידיעה שמצב העניינים מאז לא השתנה, ואם כבר נעשה יותר גרוע (התקציב הדו שנתי לדוגמא). אולי אחרי כמה ציטוטים תבינו את קריאתי בעבר לשבור את מונופול האוצר.

"לפקיד באגף התקציבים באוצר יש יותר השפעה על קביעת סדרי העדיפות הלאומיים מאשר לשר בכיר בממשלה…לפי דעתי, זה מצב בלתי נסבל"

זה אחד המשפטים שהכי תפסו אותי בספר הזה. אומר אותו אהוד אולמרט, שהוא ידיד קרוב של שר האוצר החדש יאיר לפיד, וגם יועץ שלו. אולמרט אמר את הדברים האלו ב-1994 מתוך עמדה של ניסיון רב, לאחר שהיה קרוב ל-20 שנים חבר כנסת, ו-4 שנים שר בממשלה. אולמרט ממשיך ואומר שהשיטה של האוצר עוצבה על בסיס של אי אמון ביכולתו של הדרג הפוליטי המופקד על המשרדים לנהל את המשרדים ברצינות.

"יש איזושהי הנחה מובלעת בדרך שבה הדבר בנוי, שהשרים הם אנשים לא רציניים, ולכן צריך לצמצם למינימום את היכולת שלהם להשפיע על התקציב. נוצרה הנחת עבודה, שהשרים לא מתעניינים יותר מדי בענייני משרדיהם ולא מצויים ברמת הפרטים באופן שהם יכולים להתווכח ויכוח אינטיליגנטי עם המקצוענים, לכן צריך לקחת אותם מראש בערבון מוגבל, ומראש לבנות את המערכת באופן שדרגות החופש שלהם מצומצמות ביותר"

כשקראתי את זה הבנתי מהר מאוד שמצאתי משהו מתאים לנעוץ בו את שיני ככלב שמירה של הדמוקרטיה. הנה בירוקרטיה לא נבחרת (סוג של חונטה של כלכלנים) שבאופן דיקטטורי שולטת בתקציב המדינה, התהליך שבו המדינה קובעת כל שנה את סדר העדיפויות שלה. לא משנה מי בשלטון, ונבחר ברוב קולות על ידי חלק גדול מהציבור ליישם את השקפתו, ולנהל את משרדי הממשלה השונים, הכלכלנים במשרד האוצר יודעים יותר טוב. מסכמים זאת מצוין עמנואל שרון ודוד דרי כשהם מדברים על החשיבה האחידה של כלכלני האוצר, ועל הפרדוקס המובנה שבשליטתם המונופוליסטית על תקציב המדינה-

"אנשי אגף התקציבים ידועים כדוגלים ברעיון כלכלת השוק, אלא שבתוך ביתם פנימה הם מעדיפים, משום מה, כלכלה מתוכננת, ומייעדים לעצמם את תפקיד היד המכוונת. הריכוזיות של אגף התקציבים בהכנת מסגרת התקציב ובהקצאתו בין שימושים מתחרים מערערת את האיזון העדין הקיים בכל מדינה דמוקרטית, בחלוקת התפקידים בין הדרג הפוליטי הנבחר לבין הדרג הפקידותי. ההשפעה המכרעת של אגף התקציבים על הקצאת התקציב בתוך המשרדים, הבנייה המפורטת של סעיפי ההוצאה, והפיקוח ההדוק על ביצוע התקציב- כל אלו הם ביטויים לסגנון ניהול ריכוזי, שעיקר דאגתו נתונה לשמירה על מסגרת התקציב. מטרה זו מקדשת את אמצעי השליטה הריכוזיים, למרות המחיר הכבד, של ויתור על היעילות והאחריות"

דוגמא אחרת, שמראה את הרסנות אגף התקציבים, והפעם כלפי משרדי הממשלה מצוטטת אצל שרון ודרי מדו"ח ותיק יותר שגם ניסה לשנות את אופן השליטה הריכוזי של משרד האוצר, דו"ח ועדת קוברסקי מ-1989:

"במסגרת יחסי הגומלין שבין אגף התקציבים לבין משרדי הממשלה השונים, אין הוא מסתפק בקביעת מסגרת תקציבית כוללת לפעילויותיהם השוטפות ולתכניות הפיתוח שלהם, או בפיקוח על כך שהמשרדים לא יחרגו ממסגרת זו. למעשה מתערב האגף בניהול השוטף של כל משרד ודן עמו על סעיפי הוצאותיו עד לפרטי פרטים. הרפרנטים של האגף רואים את עצמם מוסמכים להתערב בהחלטות של המשרדים בתחומים ייעודיים מקצועיים טהורים, כיוון שלהחלטות אלו יש השלכות תקציביות. לא בכדי  חוזרת ונשמעת מפי שרים ומנכ"לים של משרדי ממשלה הטענה כי לפעמים יש לרפרנט של אגף התקציבים סמכויות העולות על אלה שלהם…"

כמו יובל שטייניץ לפניו, שלא הבין יותר מדי בכלכלה לפני מינויו לתפקיד, כדאי לשר האוצר החדש לקרוא את דבריו של חבר המשפחה הקרוב אהוד אולמרט, וכדאי שיפסיק לשחק את תפקיד שר האוצר כאילו הוא קרא תסריטים של שרי אוצר קודמים ולמד מהם לדקלם את המלל הקבוע (ויאיר כתב תסריטים ושיחק בסרטים). כמו שפקידי אגף התקציבים עושים צחוק מכל המשרדים האחרים, כך הם עושים צחוק מהשר שנבחר, והוא סך הכל מדברר את התכניות שהם כותבים, עם שינויים מזעריים בשוליים, אולי מדברים שקרובים ללבו של השר החדש.

הצצה בתמונה הבאה תעזור להדגים עד כמה חוסר השקיפות באוצר הוא גבוה, ועד כמה רבה חוצפתם של פקידיו. היא מספרת על דרישתה של התנועה לחופש המידע ממשרד האוצר ב-2009, לרשום פרוטוקולים של דיוני התקציב, ולפרסמם לעיון הציבור. כך היינו יכולים ללמוד האם הוצעו חלופות, האם היו מתנגדים לחלק מההצעות ועוד. הרי בסופו של דבר הכלכלנים במשרד האוצר לא מנהלים עסק פרטי שממומן מכספם, הם מנהלים גוף ציבורי שממומן מכספי המיסים של כל האזרחים.

איך מתקבלות ההחלטות על תקציב המדינה? סוד כמוס לחמור ולסוס. מקור: ידיעות אחרונות 22/12/2009

היהירות והזחיחות בהם תקף יאיר לפיד את החרדים בדיון בכנסת כאילו הם האחראים לבור הענק שכביכול נחשף אליו, (שזכה לקריאות התלהבות מהרבה אזרחים שבמשך שנים טיפטפו להם למוח שהחרדים הם הבעייה הכי גדולה שלנו), מסתירים את אחריותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אותו אני מאשים בכתבות האחרונות שלי ביצירת אותו בור, והן באו להסתיר גם את האחריות של פקידיו, פקידי אגף התקציבים ביצירת הבור הזה. כי כמו שהראיתי דרך ציטוטים מהספר של שני אנשים רבי ניסיון, לפקידי אגף התקציבים יש שליטה ריכוזית על התנהלות הממשלה וכל משרדיה, וכשיש כשלון קולוסאלי כמו עכשיו, לא ייתכן שאלו שלוקחים בכח את כל הסמכויות ייטענו שהאחריות לא עליהם. אלו לא פקידי משרד הרווחה או הבריאות שמנהלים בצורה דיקטטורית תקציב המדינה, וגם לא החרדים או הפרענקים. אם הם לא מסוגלים לקחת אחריות, שיפטרו אותם, ויביאו אנשים מנוסים יותר, שמוכנים לחלוק בסמכויות ולקחת אחריות על מעשיהם.

הבעייה היא שהם כנראה חושבים שאנחנו עובדים אצלהם ולא הם בשבילנו. תראו לי עסק פרטי שיתן כזו שליטה לכלכלן (שלפעמים אגף התקציבים הוא המקום הראשון בו הוא עובד, מעבר למלצרות בזמן התואר הראשון). הגיע הזמן שנעמיד אותם במקומם, נשבור את הכוח הריכוזי שלהם, נגביר את השקיפות ואת כוחם של המשרדים האחרים ושל הגורמים המקצועיים בהם, ונצמצם את הנזק שהם גורמים לממשלה, לכנסת ולמדינה. בהמשך דיוני התקציב השנה אראה בכתבות נוספות עוד צדדים של השליטה הזו, ואיך היא הורסת כל חלקה טובה, וביחד נשבור את הריכוזיות הזו לטובת כולנו.