עיתון חופשי מהון ושלטון

קוראים יקרים, שלום רב.

שמי נתן שקרצ'י. עיתונאי עצמאי. אישית לקח לי זמן להגדיר את עצמי כך, אך היום אני שלם עם ההגדרה הזו.

 הקול החופשי של העובדים הוא עיתון רשת חדש, שמבוסס על המודל הישן של עיתוני הפועלים, שהיו קיימים גם בארצנו וגם בעולם. מאז סגירתם של העיתונים "דבר" ו-"על המשמר", נעלם סוג עיתונות זה מארצנו, וה-"שוק החופשי" של הרעיונות והדעות שמושמעות במרחב הציבורי הישראלי הצטמצם. ולכן אני שמח לשתף אתכם בנסיון זה, לחדש ימי הז'אנר כקדם.

 אחד ההבדלים בין דמוקרטיה לדיקטטורה. הוא שבדיקטטורה, הדיקטטור לא צריך לשכנע את ציבור האזרחים בדבריו. מספיק הפחד מכלי הנשק שבידיו, כדי לדכא כל נסיון לחשוב אחרת. בדמוקרטיה אין אפשרות להשתמש בכוח פיזי כשיטת שכנוע. לכן שיטות השליטה של האליטות צריכות להיות יותר מעודנות ומוסוות. שליטה בכלי התקשורת, ודרכם בדעות ובפרספקטיבות שלנו על המציאות היומיומית היא אחת השיטות הבולטות שבהן. 

כאזרחים בחברה חופשית ודמוקרטית  מידע הוא מרכיב חיוני בקביעת דעתו של האזרח לגיבוש עמדותיו בנושאים ציבוריים ופוליטיים, ובקרה על השלטון. בעידן שבו כל כלי התקשורת ההמוניים נמצאים בשליטתם של בעלי ההון, או בידי השלטון, או תלויים במפרסמים, האמת היא פחות חשובה, ויותר חשובים האינטרסים, של בעלי ההון, של השלטון או של המפרסמים.

בישראל המצב עוד יותר גרוע. לא רק שרוב כלי התקשורת נשלטים ע"י בעלי ההון , אלא שבנוסף, הם שולטים במגוון רחב של עסקים אחרים. מצב זה יכול לגרום לכך, שהעיתונאי יפעיל מראש צנזורה פנימית, ומראש לא יחפש אחר סיפורים שעלולים לפגוע באינטרסים של בעל העיתון או של המפרסמים הכבדים שלו. ישראל היא שוק קטן שבו כולם מכירים את כולם, ועיתונאי עם תדמית של עושה צרות, יכול לגלות מהר שאין קופצים עליו. 

אין זה דבר חדש בעולמנו. כבר בסיפורי התנ"ך אנו למדים על הנביאים, ועל כך שישנם נביאי אמת ונביאי שקר. יש כאלו שיגידו לשלטון בשער העיר את דעתם עליו, ויש כאלה שירצו לשרת את השלטון ואת בעלי הכח. אחת הדוגמאות לכך היא סיפורו של הראשון שנקרא נתן. נתן הנביא נותן לדוד המלך שיעור בביקורת השלטון, ע"י משל כבשת הרש.

ללמוד כדי ללמד

מאז שסיימתי את לימודי הקופירייטינג, הבנתי שאין ברצוני לקדם צריכה חסרת מעצורים, ואם התברכתי בכשרון כתיבה שכנועית תקשורתי, עדיף לי להשתמש בו כדי למכור ערכים שאני מאמין בהם. מאז ועד היום אני מתנגד לפרסום, וחושב שאם במקום לטפטף לנו בצורה בלתי פוסקת מסרים מסחריים לחפצים מתכלים, היו מפרסמים רעיונות כלל אנושיים של צדק, עזרה לזולת, אלטרואיזם וכו', החברה בה אנו חיים הייתה נראית אחרת.

לכן בשנים האחרונות חקרתי, במקביל לעבודות שונות, רובן בשכר מינימום, תופעות כלכליות חברתיות, ואת ההשפעות שלהם על החברה, ובמיוחד על השכבות החלשות. נושאים כמו תקציב המדינה וחוק ההסדרים, תהליך ההפרטה ותופעת עובדי הקבלן ועוד. עם הזמן התחלתי להשתתף בכנסים כלכליים וחברתיים, ולהכיר שותפים לדרך ולרעיונות, שמהם למדתי המון.

אם העיתונאי מסתכל על האייטם היומי, הנושא שכרגע בוער, אני התמקדתי בתהליכים. אם למדתי וחקרתי, זה כדי ללמד ולשתף. אין שום תועלת בידע שנשאר רק ברשותי.

המטרה שלי אינה רק לדווח על המציאות, אלא גם לשנות אותה, יחד איתכם, ולפרק את האינטרסים הסמויים והתעמולה של העיתונות הממוסדת, השלטון והבירוקרטיה, בעלי ההון יחצ"ניהם ודובריהם.

בישראל, במיוחד בתחומי הסיקור הכלכליים והחברתיים, יש בעיקר בשנים האחרונות, תפיסה מקובלת, שכמעט ואין מערערים עליה (למרות שישנם יוצאים מן הכלל), ויש לה מונופול ב-"שוק החופשי" של הדעות והרעיונות. חלק אחר מהכתבות שאנחנו קוראים נכתבו ע"י אנשי יחסי ציבור או נעשו ביוזמתם, חלקן פרסומות במסווה של כתבה, ישנם אינטרסים סמויים וכו', ואז הספקטרום של הדעות והתפיסות שמוצגות בפנינו מצטמצם. כלב השמירה של הדמוקרטיה הופך לפודל מאולף. 

בזמן הקרוב, במקביל לביקורת עיתונות ההון בצורה יומיומית, אציג בפניכם סדרת תחקירים בנושאים שבהם התמחיתי בשנים האחרונות. עם הזמן, אצרף כותבים נוספים, שיכתבו בתחומים שהם מתמחים, וככלל, אשמח לשתף פעולה עם אנשים שמעוניינים לקחת על עצמם סיקור תחומים. אישור מיוחד לשימוש יינתן למי שירצה לתרגם את הדברים לרוסית וערבית, אמהרית ואנגלית ,ספרדית וכו'. מי שמעוניין בכך יכול לפנות אלי דרך תיבת יצירת הקשר שבצד.

שיטת הכתיבה שלי נשענת על מה שאני מגדיר "ארכיאולוגיה בירוקרטית", ז"א קריאה בהרבה מסמכים משעממים שיוצרת הבירוקרטיה. זאת בנוסף להפניות לספרים, מחקרים, סרטים ומסמכים שעליהם אני מבסס את דבריי, כדי לאפשר למי שירצה בכך להעמיק, או להוציא מסקנות אחרות משלי. 

הקול החופשי של העובדים נכתב עבור הרוב הדומם במדינתנו, עבור השכבות החלשות ועבור העובדים בני המעמד הבינוני ומעמד הפועלים, ללא הבדל דת גזע ומין, במטרה להעצימם, ולבנות ביחד תנועה עממית שתגשים אינטרסים משותפים לרובנו, בכל הנושאים הציבוריים- חינוך, בריאות, רווחה, תשתיות, וכו' , ולבנות ביחד בישראל חברה רודפת צדק אמת ושלום, ברוח חזון הנביאים ולהרחיב את גבולות הדיון הציבורי.

חופש הביטוי וחופש ההתארגנות הן הזכויות הבסיסיות שלנו. לכשנלמד, נדע ונתארגן, נוכל לפעול ככוח שאי אפשר להתעלם ממנו.  נהיה אזרחים מודעים ופעילים, עובדים מודעים ופעילים, צרכנים מודעים ופעילים ויזמים מודעים ופעילים.

הסמליל (לוגו) שבחרתי אמור לסמל זאת.  לראות, לשמוע ולדבר, ולעשות ביחד פעולה משותפת. לא להעלים עין, לא לאטום אוזניים, לא להחריש. אנחנו לא פסלים. לא עוד רוב דומם… 

עכשיו, נטל ההוכחה מוטל עליי, לעשות את החלק שלקחתי על עצמי.

מובטחים סיפורים בלעדיים (סקופים) רבים. 

מקווה לשיתוף פעולה פורה,

ולשינוי חברתי אמיתי

נתן שקרצ'י.

מודעות פרסומת

4 תגובות על עיתון חופשי מהון ושלטון

  1. עדה הגיב:

    איך אפשר להיות מנוי על רשימת דיוור שלך ולקבל הודעה כשאתה מפרסם פוסט חדש?
    אין באתר אפשרות כזוו.
    תודה,
    עדה.

  2. עובד הייטק הגיב:

    כל הכבוד!
    אני מקווה שעתון העובדים החדש יזכור שהעבודה בישראל מבוזרת היום ואיננה ממוקדת רק בעובדי קבלן. היא חוצה את הקווים שהיו ולכן קל יותר להון לשלוט בכולנו.

  3. yarivgar הגיב:

    בהצלחה איש!
    יש הרבה עבודה לעשות בתחום הזה.

  4. אני מאחלת לך הצלחה רבה בעתון האינטרנטי החדש של העובדים. אני בטוחה שבכוחך באמת להוביל לשינוי המיוחל.
    שנה טובה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s