ההסתדרות מסריחה מהראש

השימוע של ועד עובדי הרכבת היה אירוע נדיר ומוזר. 2 מהאנשים שליוו הכי מקרוב את מאבק ועד עובדי הרכבת, ומודעים לפרטי הפרטים של המאבק, מובילים פיזור של הועד, למרות שהם היו מעורבים, ואישרו את רוב הצעדים של הועד. אבי אדרי, ראש ענף התחבורה בהסתדרות ואבי ניסנקורן ראש האגף לאיגוד מקצועי, צריכים להניח מכתב התפטרות. לאורך כל המאבק הם גיבו את הועד, ואמרו דברים זהים לועד, בתקשורת, ובדיונים פנימיים מול משרד התחבורה והנהלת הרכבת שתחשפו אליהם רק כאן, במסמכים מקוריים. הם צריכים להניח מכתבי פיטורים, כי הם הפכו את גילה ואת הועד לשעירים לעזאזל של הכשלון שלהם ושל עופר עיני, תוך ניצול מסע ההסתה התקשורתי נגדם.  על הדרך אני אוכיח שהועד של הרכבת הוא לא מושחת וכוחני, כדי שתוכלו לענות למלעיזים.

לתקוע סכין בגב העובדים ולסובב

בכתבות קודמות ניסיתי להראות איך מעוותים עבורנו את הדימוי של עובדי מחלקת התחזוקה ברכבת, כדי שנתמוך בפגיעה בהם, ואיך בזכותם, ולמרות ייבוש של תקנים וציוד והשקעה, אנחנו נהנינו ממערכת תחזוקה יעילה ואמינה. כל פריט מידע שהיה לרעת הועד מיד הוגדל והוקצן כדי לשרת את המטרה. פריטי מידע שהיו יכולים לשנות את דעתנו על עובדי הועד ועל חברת בומברדייה טושטשו.  הכתבה הזו תוקדש להעלאת זכרם של חללי מחלקת התחזוקה של רכבת ישראל, שהשבוע מלאו 6 שנים למותם בעת מילוי תפקידם במוסך התחזוקה בחיפה במלחמת לבנון השנייה, דרך סיפור חיי הנופלים. אבל היא תזכיר בתחילתה את הצעד המזעזע שנקטה הנהלת החברה כמה חודשים לאחר מותם של 8 עובדים, ופציעתם של 23, וגם את מה שעשתה בומברדייה במלחמת לבנון השנייה. קוראים לזה קונטקסט (הקשר) והוא עוזר לראות יותר טוב את הסיפור במלואו. לכתבה מצורף מסמך פנימי שמתפרסם כאן באופן בלעדי.  

פיטורי ועד הרכבת כצלצול השכמה לועדים הגדולים

אירועי אתמול והיום בין ועד הרכבת וההסתדרות לא הפתיעו אותי בכלל. זהו עוד סימן לועדים הגדולים להתעורר, כי מה שעושים לגילה אדרעי ולועד הרכבת בא ללמד אותם לקח. מומחה יחסי הציבור עופר עיני חיכה לאחרי הבחירות כדי לנצל את חגיגת השקרים שבנתה התקשורת של בעלי ההון ולהיכנס בועד שלא הולך לפי הקו המושחת שלו והוא חס וחלילה אידיאולוגי. זהו אותו שיעור שלמדתי עם קלדניות הדואר, ולא מזמן גם העובדות הסוציאליות חוו אותו על בשרן- ההסתדרות היא הבוס של העובדים במקום המשרת שלהם. כדי שזה ישתנה חובה על ועדי ההסתדרות לפתוח את החוקה שלה, ולשנות אותה, ולהעביר את הכוח מידי הבירוקרטיה של ההסתדרות לידי העובדים, ולהגביל את כוחו של יו"ר ההסתדרות למרות שסיכויי שינוי החוקה לא גבוהים. לועד הרכבת זה כבר מאוחר, וכדאי להם להצטרף לכח לעובדים, מקום בו הם יקבלו את סמכות ההכרעה לגבי עתידם.

איך להעצים אחרים, ולא לחפש עוצמה לעצמך

בכתבה הקודמת פירטתי על מעללי עופר עיני וסיעת עוגן בהסתדרות. הפעם אספר על ההיכרות שלי עם ההסתדרות ועם עופר עיני. בהתחלה הייתי חבר של מישהו שהיה בכיר יחסית בהסתדרות, אך כשנתקלתי בסיפורן של קלדניות דואר ישראל הבנתי שימי החברות עברו, ושבקרוב נהיה בשני צדדים שונים. ליווי המאבק הביא אותי לראות את עליבותה של ההנהגה הנוכחית ברמות הכי גבוהות שאפשר, וגם הצעות לג'ובים בשבילי. הוא גם עזר לי לגלות שאני מכור לתהליך של ארגון עובדים ומאבקי עובדים, וכך התמזל מזלי ויצא לי להיות ממייסדי ארגון העובדים "כוח לעובדים", הדבר שאני הכי גאה בו בחיי. לכתבה יצורף סרט וידאו שעדיין לא ראה אור, שיעזור לכם להבין את ההתמכרות שלי, ויספקו עוד הצצה להתנהלות ההסתדרות, והפעם מול עובדות קבלן שמימנו אותם במשך שנים. מוקדש בחום לקלדניות דואר ישראל ולחבריי לכוח לעובדים, שבקרוב ימלאו להקמתו 5 שנים.

עופר עיני – מנהיגות עם אחריות לסתימת פיות וחלוקת שלל

 לעומת 2 דמויות המופת שהצגתי בשתי הכתבות הקודמות, וולטר רותר ויוסף טרומפלדור, המנהיג הנוכחי של ההסתדרות, עופר עיני הוא איש קטן. דומה שהדאגה העיקרית שלו במהלך הקדנציה הנוכחית הייתה ליחסי הציבור של עצמו, ולשם כך בנה את הקדנציה שלו על שולחן עגול שלא כל כך התקיים עם המעסיקים, וכשהתקיים, לא תמיד שירת את העובדים. מה שכן, מי שמסביבו כנראה הרויח מכך שהגוף הלא ברור( עמותה? מפלגה?)  שהקים, "עוגן ", גרף לעצמו דרך ההסכמים הקואליציוניים בין המפלגות חלק גדול מהג'ובים וההכנסות שההסתדרות יכולה לחלק. רוב האנשים לא יודעים זאת, כי גם בפעם הקודמת וגם עכשיו, הם פורסמו באתר זניח ולא מוכר. בנוסף בולטת ב-2 ההסכמים יכולת סתימת הפיות של מי שלא הולך לפי החליל של היו"ר. עכשיו גם אתם תוכלו להציץ בשניהם, וגם לשמוע על עוד פרשיה עלומה יחסית, שקשורה לבחירות הקודמות, ושתוכל להאיר באור אחר את השותפות עם התעשיינים. 

טוב לחיות בעד ארצנו

הכתבה הקודמת עסקה במוסדות הערבות ההדדית שהקימה ההסתדרות כמו שהם נראו ברחוב שבו גדלתי כילד. כתבה זו תעסוק באיש שיזם את הקמת ההסתדרות, כשהקול הקורא שפרסם לפני מותו נהפך לצוואתו,  וכמה חודשים לאחר מותו הוקמה ההסתדרות. את שמו אתם כבר יכולים לנחש מהכותרת. יוסף טרומפלדור היה דמות מרתקת, שהותירה את רישומה על כל מי שפגש בו ב-40 שנות חייו.  אדם צמחוני ואנטי מילטריסטי, ולוחם צבאי אמיץ. סוציאליסט-קומוניסט שעל שמו נקראת תנועת נוער ימנית. דמות שהותירה את רישומה על היפנים ששבו אותו,  ועל הלוחמים שלחמו לצידו. לכתבה מצורף הקול הקורא שפירסם והביא להקמת ההסתדרות.

נוסטלגיה של ערבות הדדית ברחוב ילדותי

לרגל האחד במאי שחל השנה, כתבה זו תעסוק דרך תמונות מרחוב ילדותי, בערבות ההדדית ובמוסדות הציבוריים שהתקיימו עוד לפני קום המדינה, והיוו את היסוד שעזר לקלוט מיליוני עולים, ולבנות מדינה לתפארת, ע"י ההסתדרות הכללית, ולמעורבותה בכל תחומי החיים כמעט. זוהי עדות לכך שאנשים, בגילנו פחות או יותר יכלו לעשות דברים גדולים לפני 91 שנים, ומקור לתקווה והשראה עבורנו ועבור מובילי המחאה החברתית של הקיץ האחרון. בנוסף, אספר על מנהיג פועלים שרובכם לא שמעתם עליו, למרות שהוא נבחר לאחד מ-100 האנשים החשובים של המאה העשרים על ידי מגזין טיים האמריקאי, ואתם נהנים בלי ידיעה מהרבה מההישגים שלו.

קטר ההפרטה: עוד ניסוי מסוכן של משרד האוצר

בכתבה זאת אראה לכם איך משרד האוצר הוא האשם העיקרי בירידת רמת הבטיחות של רכבת ישראל וכתוצאה מכך בסיכונו של הציבור הישראלי. כל זה נובע מהאידיאולוגיה של פקידי האוצר, ומרצונם לשבור כל מוקד של כוח שיכול לאיים על המונופול שלהם על קבלת ההחלטות.  מיקור החוץ של תחזוקת הרכבות  מראה שבאוצר לא הפיקו שום לקח מהאסון בכרמל. הם מעוניינים בסמכות ובכוח, אבל מתנערים מהנשיאה באחריות. למזלו של הציבור, עומדים לצידו גילה אדרעי וועד עובדי הרכבת, שנלחמים  עבור הבטיחות של כולנו. כשתראו את התמונה המלאה, גם אתם תחשבו כך, ויקל עליכם לשכנע את הטוקבקיסטים שמדקלמים כמו תוכים את המסרים שבהם שוטפים את מוחנו כלי התקשורת של בעלי ההון בפרשה זו. 

רכבת ההפרטה: דה קונסטרוקציה של תעמולה שקרית

במאמר על העיתונאי הדגול ריצ'רד קרלייל הבטחתי לפרט על השיטות שעל ידן דעת הקהל הציבורית מעוצבת. הבטחות צריך לקיים. מה שקרה בתקשורת הכלכלית ובתקשורת בכלל מאז הופעתו של ועד עובדי הרכבת בבית הדין לעבודה לפני קצת יותר משבועיים, הוא הזדמנות מצויינת להראות שתי שיטות שמאפשרות למכור לנו דעות, וגם להראות איך "דוקטרינת ההלם" שהזכרתי בפוסט הקודם מאפשרת לפקידי האוצר ולבעלי ההון המושחתים לגרום לכולנו לתמוך במכירת נכסי הציבור לחבורה קטנה של בעלי הון ממונפים, אחרי שהשקענו בהם מיליארדים. במאמר זה ובבאים אחריו אראה איך עבודה עיתונאית פשוטה הייתה מפרקת את כל השקרים שמספרים לנו .

אלו יהיו סקופים, או ידיעות בלעדיות בעברית, שתקראו קודם כל כאן, ויעזרו להוכיח את הצורך בעיתון פועלים עצמאי

יאָ, בּרעכען!* לשבור את מונופול האוצר

קבוצה של דתיים ימניים פונדמנטליסטיים השתלטה על המדינה שלנו בעשורים האחרונים, והורסת כל חלקה טובה בה. מקום מושבם העיקרי הוא באגף התקציבים במשרד האוצר. הם יודעים יותר טוב מכולם איך צריך לנהל כל נושא וכל תחום במדינה שלנו. אם הקבוצה הזו הייתה שמה את עיקרי האמונה שלה למבחן הבוחר, היא הייתה מביאה לתוצאות עלובות. מכיוון שכך הדבר, החבורה הזו צריכה לסרס את הדמוקרטיה בדרכים אחרות. זוהי חבורת עובדים כוחנית, ששיטות לא דמוקרטיות הן לחם חוקה.  במאמר קודם הבטחתי שאדון ב-1001 הדרכים שבהם פוגע משרד האוצר באזרחי ישראל, ובמיוחד בעובדי הקבלן. זהו מאמר ראשון בסדרה ארוכה מאוד. גם כאן תחשפו למסמכים ונתונים שאספתי לאורך זמן רב, שיראו איך מדעני הכלכלה הפכו אותנו לשפני ניסוי לאידיאולוגיה שלהם, ואיך הם הרסו והורסים את מדינת הרווחה. הגיע הזמן לשים לזה סוף! הגיע הזמן לרפורמה ושינויים מבניים בגוף הדיקטטורי הזה!