* הרצחתם וגם ירשתם: עוד הסכם של ראיסים, וצדק בשיטת הסלאמי?

אתמול החלה  סוף סוף השביתה למען עובדי הקבלן, באיחור של כמה עשורים. אני לא חושב שלי ולשאר אחיי עובדי הקבלן כדאי לתלות יותר מדי תקוות במשא ומתן שמתנהל בין ההסתדרות ועופר עיני ובין משרד האוצר. ככה זה כשהשותפים העיקריים לפשע המאורגן שנקרא עובדי קבלן הם אלו שאמורים להביא לנו את הפתרון. זהו מאמר ראשון ברצף בלתי פוסק שהולך להתפרסם פה באופן בלעדי, ולחשוף בפניכם את השיטה במלוא מערומיה. לא תאמינו על איזה מסמכים שמתי יד . אתם יכולים לעזור לי בהפצת המידע הזה כמה שיותר. מוקדש באהבה לחברי היקר יצחק ג'קי אדרי, שהיה הראשון לפתוח את עינינו לניצול עובדי הקבלן כשהצטלם לסרט "זהב לבן עבודה שחורה", וחרש את הארץ לאורכה ולרוחבה במסע עוטף ישראל.  

מאתיים שנים בכלא

עכשיו, כשאתם מכירים את סיפורו של טבח פיטרלו, אני רוצה לספר לכם על גיבור אחר שהיה אמור להיות אחד הנואמים על הבמה בשדה פיטר.  ריצ'רד קרלייל היה עיתונאי שלחם למען זכות ההצבעה וחופש העיתונות. הוא, משפחתו ואחרים שחילקו את עיתונו נידונו ביחד ל-200 שנים בכלא. סיפורו ישמש אותנו בבחינת התקשורת של היום, מעמד העיתונאי והעיתונות הכתובה במדינות דמוקרטיות ודיקטטוריות,  והבנת הצורך בהחזרת המודל של עיתוני הפועלים כתחרות רעיונית לכלי התקשורת של בעלי ההון, במיוחד לאור המחאה החברתית ששוטפת את העולם. מוקדש לעיתונאים קרן נויבך, רביב דרוקר, אביב לביא ורותי סיני .   

192 שנים לטבח פיטרלו – peterloo

לפני כחודשיים חל יום הזכרון ה-192 לטבח פיטרלו.  רוב הסיכויים שרובכם לא שמע על אירוע זה ואינכם מכירים בערכו ובהשפעתו על חיינו כיום. בעיני הוא ההקדמה למה שקרה מאוחר יותר מכיכר טיאנמן ועד מה שקורה וקרה בטהראן, בכיכר תחריר, בטוניסיה, בפוארטו דל סול, בסוריה, בשדרות רוטשילד ובשאר המאהלים ברחבי הארץ ובוול סטריט עם הדומה והשונה בין אז והיום, ובין שלבי הדמוקרטיה בה כל עם נמצא. חלק ראשון מתוך 2.

העושר האמיתי – איך להפוך מצופה למשתתף

יחס החוב לעובדי הקבלן

זהו ניסיון להכניס מושג חדש ללקסיקון הציבורי. הוא בא לציין חוב אנושי מוסרי וכלכלי שיש להרבה גופים במדינה שלנו, כלפי העובדים שלהם. את החוב צריך לגבות. אני מתכוון לגבות אותו, אבל אני אצטרך אתכם לידי כדי להצליח בכך. זה לא יהיה קל, וזה לא יקרה בן לילה, אבל אם נרצה אין זו אגדה. 

ישראל אחרת היא אפשרית

יש בנו כוחות עצומים. עד עכשיו, הוא דוכאו במגוון רחב של שיטות. זה הפחד מההמונים, וממתן כח אמיתי בידי האזרחים, העובדים והצרכנים, כדי לא לאבד שליטה. חוסר המודעות והפעילות של האזרחים הפשוטים הוביל להתדרדרות הולכת וגוברת של החברה הישראלית. המצב לא ישתנה מעצמו – אנחנו אלו שחיכינו להם. ביחד נהפוך את הארץ הזו מארץ אוכלת יושביה, לארץ זבת חלב ודבש. זה יתכן, זה אפשרי, כל עוד אנחנו כאן חיים.

פיתוח הקול

אחרי תקופה לא קצרה של הפסקה וחשיבה מחודשת, הקול החופשי של העובדים חוזר. עצבני יותר, עם הרבה סקופים, והפעם ללא הפסקות. הרבה דברים קרו מאז הפוסט האחרון, וגם אליהם אתייחס, ובמיוחד למשבר הכלכלי הכי גדול אי פעם. בנוסף, כבר בימים הקרובים אכריז על מאבק עובדים חדש בנושא עובדי הקבלן, שאני מתכוון להיות בין מוביליו.  

הימים הראשונים של השיטה או השמן והרזה גרסה 1.0

אגב, זה הסמליל (לוגו) שילווה (לפחות לבינתיים) כל סקופ שיופיע פה בפעם הראשונה. והפעם תוצג בפניכם העדות הראשונה להכנסת עובדי קבלן לשירות המדינה, ואף סגירת מעגל של מי שחתום עליו, שקרתה לא מזמן. בנוסף אראה דפוס חוזר בטיפול בחברות כח אדם שמפירות חוקים, שלא פוגע באמונה הדתית בשיטה. לסיום, קצת על הדוגמנית שבסמליל.

תחילת הסוף של ענף סרסרות העבודה בישראל

                                   

  

   לפני קצת יותר מ-9 חודשים, פרסמתי באתר "העוקץ" מאמר. תיארתי בו בקצרה את הידוע לי על שיטת עובדי הקבלן בישראל, והשותפות שבין הגופים הגדולים במדינה בניצולם היומיומי של מאות אלפי עובדים. היום אני יודע שמה שכתבתי אז היה רק קצה הקרחון של הפשע המאורגן הזה. יחסי ציבור, תדמית ושקרים אפשר לפרק רק בעזרת אמת. בימים הקרובים תחשפו גם אתם לדברים שגיליתי מאז. אני מקווה שזה יעצבן אתכם, כדי שתצטרפו אלי כדי להשיג את המטרה שבכותרת. אם נרצה, אין זו אגדה…

השתא עבדים, לשנה הבאה בני חורין

 בפוסט הקודם התחייבתי, שהקול החופשי של העובדים הולך להיות עיתון פועלים, שנכתב עבור הרוב הדומם במדינתנו, וככזה הוא מחוייב ליידוע ציבור הקוראים, ולהנעתם לפעולה, וגם שהוא יספר את האמת הבלתי מצונזרת, ויסייע  בכך לפירוק התעמולה של האליטות.  לכן, אין זמן יותר טוב להוכיח את התחייבותי, מאשר בפוסט שבא אחריו.