אנחנו האח הגדול

הפוסט הלפני אחרון שלי עסק במונופול אגף התקציבים ובחוסר השקיפות שלו. גם הפוסט הנוכחי יעסוק במונופול ובחוסר השקיפות שהוא מביא. הפעם מדובר בערוץ הכנסת, ערוץ 99. כמו שבדמוקרטיה הכנסת אמורה לפקח על הממשלה, ערוץ הכנסת הוא הדרך שלנו לפקח על חברי הכנסת. הם צריכים לדעת שעינינו פקוחות עליהם כמו אח הגדול, בכל הדיונים וההחלטות שמתקבלות שם. אראה זאת דרך השוואה למה שקורה במדינות אחרות בנושא וממקרה אישי שלי מול מפעילת הערוץ, חברת החדשות של ערוץ 2, אבל גם דרך פרוייקט נפלא של מחלקת הארכיונים של הכנסת, שאני ממליץ בחום להשתמש בו, ושיכול יחד עם גורמים ורעיונות נוספים לעזור לשבור את המונופול של ערוץ הכנסת.

עוד עונה של תוכנית הטלויזיה "הפח הגדול" או כמו שאני קורא לה לפעמים "סלבריטאי נולד" החלה לא מזמן. התוכנית מזמינה אותנו לעקוב, כמו האח הגדול בספרו של אורוול שעינו פקוחה תמיד, אחרי כל מעשיהם של חבורת אנשים פשוטים, כמוני כמוך, שמוכנסים לוילה בה הם עוברים התעללויות ממינים שונים, מעין ניסוי מעבדה מצולם. בסופה של העונה נהפכים גיבוריה למיני-סלבריטאים שמוזמנים לפתיחות והשקות, וכותבים עליהם בעיתונים מקומיים. זו התוכנית המובילה ברייטינג, מה שמעיד כאלף עדים על ההתדרדרות של הטלויזיה, במיוחד עם ז'אנר הריאליטי (מציאות) כך שיורדת תוכנית ריאליטי ועולה חדשה במקומה. השתלטות תוכניות הריאליטי היא בעצם הפניית עיני הצופים מז'אנרים שדורשים יותר השקעה ויכולים לעסוק בזויות שונות בהוויה הישראלית, כמו דרמה, קומדיה ותוכניות תחקירים, ובייחוד האחרון, לז'אנר שעוקב אחרי אנשים שסיפורם לא מעניין כלל, ואין לו השפעה רחבה על המציאות הישראלית. במקום סידרה על הקהילות השונות שמרכיבות את ישראל אנו מקבלים נציג שאמור לייצג את הקהילה ואיתו אנו אמורים להזדהות ולסמס שלא יודח. כמובן שאת בעלי ערוצי השידור, ובמקרה של האח הגדול מדובר במוזי ורטהיים מבעלי קוקה קולה וביצחק תשובה (ברשת מחזיקים האחים עופר ושטראוס) משרת ז'אנר הריאליטי, כך שאפשר למכור את המותגים שלהם בלי דברים שיבעסו את הצפייה כמו עוני ושאר צרות העולם והארץ, או תכניות תחקירים שישאלו שאלות קשות על הקשר שבין הון לשלטון ולבעלות על כלי התקשורת (מה שנקרא הון-שלטון-עיתון). בסופו של דבר זהו ז'אנר של בריחה מהמציאות, כמו הקולוסיאום ברומא, שם הפעיל השלטון קרבות גלדיאטורים כדי להסיח את דעת ההמונים. בבסיס המופעים של הקולוסיאום עמדה גישת ה"לחם ושעשועים" של האצולה הרומאית. לפי גישה זו על השלטון לספק לתושבים כמות בסיסית של לחם כדי שלא ירעבו ושעשועים בחינם. לכל אזרחי רומא היה כרטיס כניסה חינם למופעים. כך פועלת גם האצולה של היום. הם רוצים שבשיחות הברזייה (שהיום מתאים להם יותר השם שיחות מכונת האספרסו) בינינו נדבר על הריב בין טהוניה לרוני מיילי, ולא התקציב האכזרי שמובילה הממשלה או הניסיון של יצחק תשובה (מבעלי קשת) לכפות על הממשלה לאשר לו לייצא את הגז שנמצא מול חופינו.

התפקיד של הקולוסיאום ושל הריאליטי הוא מה שכתב התסריטאי היהודי פאדי שייבסקי בסרט הנפלא "רשת שידור" בסצינה המפורסמת שעליה נד ביטי זכה באוסקר המשנה – "כל שעמום יבודר", סצינה שבכללותה דיברה על התפיסה של אנשי העסקים השולטים בכלי תקשורת המונים, שרוצים אותה לא ככזו שמקדמת מהפכנות ואי קבלת המצב הקיים (כמו בסצינה אחרת בסרט "צאו לחלון ותצעקו – אני עצבני כמו הגיהינום ואני לא מוכן לקבל זאת יותר") אלא ככזו שמעודדת אדישות, ומלמדת אותנו כמה אנחנו קטנים וחסרי יכולת.

הפח הגדול – טלויזיית בריחה מהמציאות. מקור: תומר שוטלנד, המזבלה

ערוצים שמסקרים באופן קבוע את מה שקורה בפרלמנטים הם הגירסה ההפוכה לאח הגדול במובנו האורווליאני. במקום שהמדינה תפקח את עיניה על האזרח, האזרח יכול לפקוח עין על נציגיו הנבחרים. כמו בהרבה דברים אחרים, זה טוב לראות איך פועלות מדינות אחרות בנושא זה וללמוד מהן ולשפר את השקיפות של הכנסת.

באנגליה יש תוכנית קבועה בטלויזיה שנקראת "שאלות לראש הממשלה" שבה ראש הממשלה עומד וחייב לענות לשאלות חברי הפרלמנט, בערוץ שכולו מוקדש לפרלמנט. בארה"ב ישנו ערוץ שלם שכל תפקידו הוא סיקור יומיומי של ענייני הממשל, C-SPAN, שהוקם כשירות לציבור על ידי חברות הכבלים, ובו אפשר למצוא קטעים מדיוני ועדות הקונגרס והסנאט והבית הלבן, מסיבות עיתונאים של המפלגות השונות ותוכניות רצף בהם יכולים להתקשר צופים ולשאול שאלות את המרואיין או להביע את עמדתם (עם קווים נפרדים לדמוקרטים, רפובליקנים ועצמאיים) ועוד ועוד.

מעבר לכך, באתרי כל הועדות של הקונגרס והסנאט, אפשר למצוא קטעי וידאו של הדיונים (כמו כאן לדוגמא מועדת החינוך והעבודה), והם כוללים את כל עמדות המומחים בניירות עמדה יותר ארוכים ממה שהם מספיקים להגיד בדיון. בלינק ששמתי לדיוני ועדת החינוך אפשר לראות את הכמות הגדולה של המידע הנוסף ואת ערכו. כך, בעת פרוץ המשבר הכלכלי ב-2007, הייתי יכול לעקוב מקרוב אחרי הדיונים המעניינים, לשמוע את הדוברים מכל הצדדים ואם מישהו עניין אותי לקרוא את התוכן המלא של עדותו. מיותר לציין שכל החומר הזה קיים ללא תשלום, ובהמשך הכתבה תבינו למה זה חשוב בעיניי.

אני ממליץ גם לבקר באתר הוידאו של הבית הלבן, בו כל יום מועלים מסיבות עיתונאים, נאומים של הנשיא, אירועים בהשתתפותו או נושאים שאשת הנשיא מקדמת ועוד. גם שם, התכנים זמינים לצפייה ולהורדה בפורמט של וידאו ואודיו. אין מה להשוות זאת לרוה"מ המסתתר שלנו או לשר האוצר שכותב בפייסבוק אבל לא ממהרים לעמוד למול המצלמות ולהישאל שאלות שפחות נוחות להם.

ערוץ C-SPAN, מופת של תקשורת שעושה את הדמוקרטיה שקופה יותר לציבור

בארץ, מ-1995 ועד 2004 פעלו שידורי הכנסת דרך ערוץ 33 של רשות השידור. ב-2004 התקבל חוק לשידורים מן הכנסת, ובמכרז שהוא לא בדיוק מכרז, ניתן זיכיון לתקופת ניסיון לחברת החדשות של ערוץ 2, החלטה שעיצבנה את כלי התקשורת האחרים שטענו לפחד של הפוליטיקאים מהערוץ החזק, וגם רגולטורים ממשלתיים כמו דידי לחמן מסר. ביוני 2006, במכרז חדש לערוץ בחרה המועצה לשידורי כבלים ולוויין בשנית את חברת החדשות להפעיל את הערוץ. הזיכיון המחודש שהוענק, אישר את הפעלת הערוץ החל מנובמבר 2006 למשך 10 שנים. כך שוב אושרה המסקנה עליה זכה אוליבר ויליאמסון בפרס נובל לכלכלה ב-2009, שמכרזים הם רק מראית עין של תחרות, ושהזוכה במכרז הראשון מחזק את התלות בו ובדרך כלל זוכה גם בהמשך, כמו שאיציק ספורטא מפרט במקרה אחר. לכן אפשר לראות כבר את ערוץ 2 כמונופול של השידורים מהכנסת, מונופול שנותן בידיהם הרבה כוח, שכן היום במקום הכיכר העירונית מסך הטלויזיה הוא הדרך המרכזית של הפוליטיקאי, שצריך חשיפה כדי להיבחר בשנית.

הערוץ משדר דיונים חלקיים מדיוני הועדות, ככל הנראה לפי בחירת העורך ומידת העניין הציבורי, ואת מליאת הכנסת וכן מקבץ של תוכניות בהפקת הערוץ ובהשתתפות עיתונאים מכלי תקשורת אחרים, וככל הנראה לא זוכה לרייטינג גבוה, אך זה פחות חשוב, מכיוון שהשקיפות של התהליך הדמוקרטי בכנסת היא החשובה, וכל אחד צופה לפי העניין שלו בנושאים שעולים לדיון.

ערוץ הכנסת, מונופול השידורים מהכנסת, שמאז שהוקם ועד 2016 מופעל ע"י חדשות ערוץ 2

עם התוכניות אין לי בעייה, וגם מהצילומים מהמליאה אני מרוצה. לפני כשנה גיליתי את הפרוטוקול המסונכרן של המליאה, והדבר הזה נפלא לאזרחים ולעיתונאים. הוא קיים כבר 3 שנים, ואפשר לחפש שם בכל הדיונים לפי מילה מסויימת והיא פותחת את כל הפעמים שהמילה הזו הייתה בשימוש, ולחיצה על כל לינק מפנה אותך לטקסט ולקטע הוידאו של הדיון במליאה. כך יכלתי לפני שנה כשהדיונים על דוח המבקר על אסון השריפה בכרמל היו על סדר היום למצוא קטע של גדעון עזרא מנובמבר 2009 על מחאת הכבאים ועל הציוד המיושן שלהם כשבפריים שמצולם כשהוא מדבר אפשר לראות את שטייניץ ואלי ישי מקשיבים לו. את קטע הוידאו ניתן לחתוך לפי התאמה, ולהעלות לרשת, וכך עשיתי בפרופיל הפייסבוק שלי. חודש לאחר מכן העליתי לפייסבוק וידאו של ישראל כץ מ-2010, מדבר על ייבוש רכש הקרונות והקטרים, למרות שהמדינה משקיעה מיליארדים בבניית תשתית המסילות וישנה עלייה גדולה במספר הנסיעות והמשתמשים. גזרתי את זה מהפרוטוקול המסונכרן והעליתי לאתר יוטיוב.

זהו כלי שימושי, לחבר הכנסת שיכול להעלות קטעים של נאומיו לאתרו, לאזרחים שמתעניינים בנושא מסויים ולעיתונאים. הכנסת היא מובילה טכנולוגית בתחום הזה וראוי לציין אותם על כך. לאחר שיחה עם טל, מלשכת דובר הכנסת למדתי שאנחנו צריכים להגיד תודה על הכלי הזה למחלקת הארכיונים של הכנסת שייצרה ומפעילה אותו. אם עוד לא הכרתם, אני ממליץ בחום לנסות.

המשמר החברתי בכנסת, צעד גדול להגברת השקיפות והפיקוח שלנו על חברי הכנסת

כעיתונאי עצמאי הפרוטוקולים של ועדות הכנסת היו אחד המקורות העיקריים שלי מעבר לקריאה בעיתונות הכלכלית והכללית, ועזרו לי להרכיב פאזל שלם יותר של הנתונים ונקודות המבט השונות שעלו  בדיוני הכנסת. הפרוטוקולים טובים וחשובים, אבל הם עוסקים בעיקר בטקסט שאותו מקלידה הקלדנית, ולא נותנים מידע מעבר. לכן כאדם שמנוסה בקריאתם קל לראות את ההתקדמות במה שעושים משקיפי  המשמר החברתי בכנסת, שמוסיפים רשמים אחרים מהמתרחש בועדות הכנסת, אם זה הלוביסטים עם הסרטים הכתומים ומעורבותם, או יועצי השרים למיניהם, או כשהמשקיפים שואלים שאלות, ומרימים קול גדול כשהם נתקלים בפרשיות שכדאי שנשמע עליהם. בכתבה שפרסמתי באתרם כתבתי בהרחבה מתוך נסיוני על החשיבות של קיומם לשקיפות התהליך הדמוקרטי והפיקוח שלנו על נבחרי הציבור, והמלצתי להצטרף אליהם כמתנדבים או כמשקיפים בדיונים השונים.

המחיר המופרז שהייתי צריך לשלם למונופול ערוץ הכנסת/ חדשות ערוץ 2

בעוונותיי יצא לי להשתתף כמה פעמים בדיונים בועדות הכנסת. אם המליאה היא מקום לנאומים ושאילתות, ועדות הכנסת קיימות גם כדי לפקח על עבודת משרדי הממשלה השונים, ולעסוק במעשה החקיקה, בו משולבים בנוסף לח"כים גם מומחים שונים מכל צדדי הדיון או החוק העומד על הפרק. בהתחלה התלהבתי אבל עם הזמן ההתלהבות ירדה, כשראיתי איך מונופול האוצר הורס ופוגע בכוחה של הכנסת, כשהוא מוחק חוקים שלקח זמן רב ותרומה של הרבה צדדים לעצב ולבנות אותם דרך סעיף לקוני בחוק ההסדרים, או כשח"כים נכנסים להגיד את שלהם ולא נשארים להקשיב לכל הדיון ועוד.

הקבלה המצורפת מעל היא מה שנאלצתי ללא ברירה לשלם למונופול חדשות ערוץ 2/ערוץ הכנסת על דיון שארך כשעה וחצי ושבו השתתפתי, כמו שאפשר לראות כאן וכאן . זה מחיר מופרז, של 250 ש"ח לכל חצי שעה של דיון בוועדה (ועם המע"מ זה מגיע לסכום שבקבלה) ושילמתי אותו בעצבים רבים כי הדיון ההוא היה חשוב בעיני. וזה רק לשימוש פרטי, שימוש ציבורי ( מה שאני מתכוון לעשות בקרוב) יעלה לי מחיר כפול.

חשבתי איך בעתיד ניתן יהיה לאחרים להימנע מהמחיר המופרז של המונופול, וגם להתגבר על החלטות המונופול הנ"ל אלו ועדות הם ישדרו ואלו לא. בהתחלה חשבתי שכדאי לשים מצלמות רשת שיצלמו את הדיונים בכל הועדות וישדרו את כולם בזמן אמת וגם ישמר עותק לצפייה בהם בעתיד, אבל השיחה עם עוזר דובר הכנסת לימדה אותי שבאתר החדש של הכנסת, מתחת ל-3 התמונות שבכותרת, תחת הסעיף שידורי הכנסת ניתן לצפות בדיוני כל הועדות בזמן אמת בעת קיומם, ויש שם לינק שמאפשר לצפות בארכיון הדיונים שהתקיימו. אפשרות נוספת להגיע אל ההקלטות היא בפורטל של כל ועדה. זהו פרוייקט מצויין נוסף שמפעילה הכנסת, אך עדיין לא כל הועדות זמינות, ובמיוחד ועדת הכספים, וחשוב ללחוץ שכך יקרה, שכן בקרוב יעבור בה תקציב אכזרי וחשוב יהיה לצפות במיוחד בחברי הקואליציה ולהראות את הפער שבין דבריהם נגד ההצעות ואת הצבעתם בעדן בגלל רצונם לשמור על הכסא. אבל זו התקדמות רצינית, ותעיד על כך האפשרות לצפות בדיון על הגז הטבעי מועדת הכלכלה שעניין אותי ואחרים מאוד, ללא צורך לשלם מחיר מופרז למונופול או לחכות למתי שיוקרן השידור החוזר בטלויזיה.

לשאלתי, לאור אמירתו של מנכ"ל הכנסת לפני שנתיים שבשלב הבא, כבר בקרוב, תורחב מערכת ”הפרוטוקול המסונכרן” גם לדיוניי וועדות הכנסת השונות בנוסף על דיוני המליאה, נאמר לי שעדיין לא קיימת האופציה הזו אך היא תצטרף בעתיד. עד אז, גם השידורים הקיימים הם טובים ומי שרוצה לדעת איך אפשר לגזור קטעי וידאו עד שזה יקרה יכול לשאול אותי פה בתגובות או בהודעה פרטית בפייסבוק. הייתי מוסיף על זה את מה שמתקיים בועדות הקונגרס והסנאט האמריקאי, קרי הדרישה מכל מי שמגיע לדיון לצרף את עמדתו המלאה בקובץ או על נייר, כך שזוויות שלא יצא לו להגיד בדיון יופיעו בכתב.

השילוב של המשמר החברתי בכנסת ופעיליו, יחד עם הפרוטוקול המסונכרן וצילומי דיוני הועדות יכולים לעשות הרבה להרחבת הדיון הציבורי בכנסת וכלי הפיקוח שלנו עליהם, וכל אחד מאיתנו יכול לגזור משם חומרים ולהעלות את החומרים לרשת, לפי מה שמעניין אותו, ולהאיר את עיני שאר האזרחים.

זה גם יכול להוות פתרון לבעיית המונופול של משרד האוצר שהצגתי בכתבה הקודמת שלי. הכלי הזה יכול להחליף את הדרישה שהם ירשמו פרוטוקולים של הדיונים שלהם כך שנדע מי מהם הביא הצעה, כמה חלופות הוצעו והאם הייתה התנגדות לחלק מההצעות, אם נדאג שיהיה פרוטוקול מסונכרן של דיוניהם וכך נהיה אנו גם האח הגדול שלהם.